מזמור זה יסודו במזמור מלך. המזמור נפתח בכותרת: "לִשְׁלֹמֹה" (א).
צדקת המלך (א-ד)
המזמור נפתח בקריאה לה': "אֱלֹהִים מִשְׁפָּטֶיךָ לְמֶלֶךְ תֵּן וְצִדְקָתְךָ לְבֶן מֶלֶךְ" (א), כלומר שה' יתן למלך רוח חכמה לשפוט את העם וכך הוא "יָדִין עַמְּךָ בְצֶדֶק וַעֲנִיֶּיךָ בְמִשְׁפָּט" (ב). עשיית הצדק והמשפט תגרום לכך שהארץ כולה תהיה מלאה בשלום: "יִשְׂאוּ הָרִים שָׁלוֹם לָעָם וּגְבָעוֹת בִּצְדָקָה" (ג).
גדולת המלך (ה-יא)
הצדק והמשפט יובילו לגדולת המלך: "יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ וְלִפְנֵי יָרֵחַ דּוֹר דּוֹרִים. יֵרֵד כְּמָטָר עַל גֵּז כִּרְבִיבִים זַרְזִיף אָרֶץ. יִפְרַח בְּיָמָיו צַדִּיק וְרֹב שָׁלוֹם עַד בְּלִי יָרֵחַ (ה-ז), וכן לכבוד והוקרה עולמיים: "מַלְכֵי תַרְשִׁישׁ וְאִיִּים מִנְחָה יָשִׁיבוּ מַלְכֵי שְׁבָא וּסְבָא אֶשְׁכָּר יַקְרִיבוּ. וְיִשְׁתַּחֲווּ לוֹ כׇל מְלָכִים כׇּל גּוֹיִם יַעַבְדוּהוּ" (י-יא).
המלך והאביונים (יב-טו)
במזמור ברור שגדולת המלך תלויה בצדק ובמשפט, כך הפסקה מתחילה בפסוקית סיבה: "כִּי יַצִּיל אֶבְיוֹן מְשַׁוֵּעַ וְעָנִי וְאֵין עֹזֵר לוֹ. יָחֹס עַל דַּל וְאֶבְיוֹן וְנַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים יוֹשִׁיעַ" (יב-יג). המלך יוכל לזכות בזהב משבא בעקבות מעשיו, וכשיזכה בזהב, הוא לא ינצור מהעושר לעצמו, אלא יעניק ממנו לאביון: "וִיחִי וְיִתֶּן לוֹ (=לאביון) מִזְּהַב שְׁבָא וְיִתְפַּלֵּל בַּעֲדוֹ תָמִיד כׇּל הַיּוֹם יְבָרְכֶנְהוּ" (טו).
ברכות למלך (טז-יז)
המזמור מסתיים בברכה למלך: "יְהִי פִסַּת בַּר בָּאָרֶץ בְּרֹאשׁ הָרִים יִרְעַשׁ כַּלְּבָנוֹן פִּרְיוֹ וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ. יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן שְׁמוֹ וְיִתְבָּרְכוּ בוֹ כׇּל גּוֹיִם יְאַשְּׁרוּהוּ".
חתימת הספר השני (יח-כ)
בסוף המזמור באה כתובת הסיום של הספר השני שבתהילים. פסוקים אלו לא חלק מהמזמור, אלא שייכים לעריכה ולסדר של הספר: "בָּרוּךְ ה' אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עֹשֵׂה נִפְלָאוֹת לְבַדּוֹ. וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָם וְיִמָּלֵא כְבוֹדוֹ אֶת כֹּל הָאָרֶץ אָמֵן וְאָמֵן. כָּלּוּ תְפִלּוֹת דָּוִד בֶּן יִשָׁי".
כתיבה: נתנאל שפיגל