תקציר תהילים פרק ס"ד

מזמור זה יסודו בתפילת היחיד. המזמור נפתח בכותרת: "לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד" (א). 

בקשת המשורר (ב-ג)

המשורר פותח את המזמור בבקשה שה' ישמע את תפילתו: "שְׁמַע אֱלֹהִים קוֹלִי בְשִׂיחִי" (ב), ומתאר את הצרה שבה הוא נתון: "מִפַּחַד אוֹיֵב תִּצֹּר חַיָּי". המשורר מבקש מה' שיסתיר אותו מפני הרשעים או מפני עצתם: "תַּסְתִּירֵנִי מִסּוֹד מְרֵעִים מֵרִגְשַׁת פֹּעֲלֵי אָוֶן" (ג).

תיאור מעשי הרשעים (ד-ז)

על אף תיאור המצוקה כאישית, המשורר מתאר את מעשי הרשעים באופן כללי, ולאו דווקא כמכוונים כלפיו. כך המשורר מתאר שדיבור הרשעים הוא כחרב חדה: "אֲשֶׁר שָׁנְנוּ כַחֶרֶב לְשׁוֹנָם דָּרְכוּ חִצָּם דָּבָר מָר. לִירֹת בַּמִּסְתָּרִים תָּם פִּתְאֹם יֹרֻהוּ וְלֹא יִירָאוּ" (ד-ה), בדבריהם הם טומנים מוקשים לצדיק, וסבורים שלמעשיהם אין עד: "יְחַזְּקוּ לָמוֹ דָּבָר רָע יְסַפְּרוּ לִטְמוֹן מוֹקְשִׁים אָמְרוּ מִי יִרְאֶה לָּמוֹ" (ו).

הישועה (ח-יא)

המשורר מתאר את פגיעת ה' ברשעים כמו יריית חץ : "וַיֹּרֵם אֱלֹהִים חֵץ פִּתְאוֹם הָיוּ מַכּוֹתָם". המשורר מבהיר שלשונם החדה היא זו שהביאה לעונשם: "וַיַּכְשִׁילוּהוּ עָלֵימוֹ לְשׁוֹנָם יִתְנֹדְדוּ כׇּל רֹאֵה בָם" (ט), כך שהרואה אותם מבין שיש דין ויש דיין: "וַיִּירְאוּ כׇּל אָדָם וַיַּגִּידוּ פֹּעַל אֱלֹהִים וּמַעֲשֵׂהוּ הִשְׂכִּילוּ" (י). המזמור מסתיים בקריאה חגיגית: "יִשְׂמַח צַדִּיק בַּה' וְחָסָה בוֹ וְיִתְהַלְלוּ כׇּל יִשְׁרֵי לֵב" (יא).

כתיבה: נתנאל שפיגל