מזמור זה יסודו בתפילת היחיד. המזמור נפתח בכותרת: "לַמְנַצֵּחַ אַל תַּשְׁחֵת לְדָוִד מִכְתָּם בִּשְׁלֹחַ שָׁאוּל וַיִּשְׁמְרוּ אֶת הַבַּיִת לַהֲמִיתוֹ" (א).
בקשת המשורר (ב-י)
דברי המשורר נפתחים בקריאה להצלה: "הַצִּילֵנִי מֵאֹיְבַי אֱלֹהָי מִמִּתְקוֹמְמַי תְּשַׂגְּבֵנִי. הַצִּילֵנִי מִפֹּעֲלֵי אָוֶן וּמֵאַנְשֵׁי דָמִים הוֹשִׁיעֵנִי" (ב-ג) ולאחר מכן עובר לתאר את מעשיהם: "כִּי הִנֵּה אָרְבוּ לְנַפְשִׁי יָגוּרוּ עָלַי עַזִּים" ומצטדק שהוא לא חטא: "לֹא פִשְׁעִי וְלֹא חַטָּאתִי ה'" (ד). המשורר מבקש שאויביו יהיו כמו כלבים משוטטים בעיר וזועקים לעזרה, בלי שאף אחד ישמע אותם: "יָשׁוּבוּ לָעֶרֶב יֶהֱמוּ כַכָּלֶב וִיסוֹבְבוּ עִיר. הִנֵּה יַבִּיעוּן בְּפִיהֶם חֲרָבוֹת בְּשִׂפְתוֹתֵיהֶם כִּי מִי שֹׁמֵעַ" (ז-ח), המשורר מתאר כיצד ה' ילעג להם וחותם את הפסקה בשבח לה': "עֻזּוֹ אֵלֶיךָ אֶשְׁמֹרָה כִּי אֱלֹהִים מִשְׂגַּבִּי" (י).
הושעה (יא-יז)
המשורר מתאר שה' קם להושיע אותו "אֱלֹהֵי חַסְדִּי יְקַדְּמֵנִי אֱלֹהִים יַרְאֵנִי בְשֹׁרְרָי" (יא), ומבקש מה' שלא יהרוג את האויבים "פֶּן יִשְׁכְּחוּ עַמִּי", אך בכל זאת המשורר מבקש שה' יתעלל בהם: "הֲנִיעֵמוֹ בְחֵילְךָ וְהוֹרִידֵמוֹ מָגִנֵּנוּ אֲדֹנָי… כַּלֵּה בְחֵמָה כַּלֵּה וְאֵינֵמוֹ" (יב-יד), וכל זה כדי שהם "וְיֵדְעוּ כִּי אֱלֹהִים מֹשֵׁל בְּיַעֲקֹב לְאַפְסֵי הָאָרֶץ" (יד). המשורר חוזר על תיאור הכלבים מהפסקה הקודמת ומבטיח להלל את ה': "וַאֲנִי אָשִׁיר עֻזֶּךָ וַאֲרַנֵּן לַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ כִּי הָיִיתָ מִשְׂגָּב לִי וּמָנוֹס בְּיוֹם צַר לִי. עֻזִּי אֵלֶיךָ אֲזַמֵּרָה כִּי אֱלֹהִים מִשְׂגַּבִּי אֱלֹהֵי חַסְדִּי" (יז-יח).
כתיבה: נתנאל שפיגל