מזמור זה יסודו בתפילת היחיד. המזמור נפתח בכותרת: "לַמְנַצֵּחַ אַל תַּשְׁחֵת לְדָוִד מִכְתָּם" (א).
תלונה על הרשעים (ב-ו)
המשורר פותח במעין תוכחה "הַאֻמְנָם אֵלֶם צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן מֵישָׁרִים תִּשְׁפְּטוּ בְּנֵי אָדָם?" (ב) - המשורר מבקר את הרשעים וטוען שברור שאינם דוברי צדק, ואינם שופטים בצורה ישרה. לאחר התוכחה, המשורר מוכיח את דבריו לאור ההתנהגות של הרשעים: "זֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם תָּעוּ מִבֶּטֶן דֹּבְרֵי כָזָב" (ד) - הרשעים חוטאים מאז שנולדו והתנהגותם משולה להתנהגות הנחש: "חֲמַת לָמוֹ כִּדְמוּת חֲמַת נָחָשׁ כְּמוֹ פֶתֶן חֵרֵשׁ יַאְטֵם אׇזְנוֹ" (ה).
תפילה לה' שיפגע ברשעים (ז-יב)
בפסקה זו המשורר פונה לה' בבקשה שהוא יעניש את הרשעים: "אֱלֹהִים הֲרׇס שִׁנֵּימוֹ בְּפִימוֹ מַלְתְּעוֹת כְּפִירִים נְתֹץ ה'. יִמָּאֲסוּ כְמוֹ מַיִם יִתְהַלְּכוּ לָמוֹ יִדְרֹךְ חִצָּו כְּמוֹ יִתְמֹלָלוּ. כְּמוֹ שַׁבְּלוּל תֶּמֶס יַהֲלֹךְ נֵפֶל אֵשֶׁת בַּל חָזוּ שָׁמֶשׁ" (ז-ט). לאור הפגיעה ברשעים, הצדיק ישמח: "יִשְׂמַח צַדִּיק כִּי חָזָה נָקָם פְּעָמָיו יִרְחַץ בְּדַם הָרָשָׁע. וְיֹאמַר אָדָם אַךְ פְּרִי לַצַּדִּיק אַךְ יֵשׁ אֱלֹהִים שֹׁפְטִים בָּאָרֶץ" (יא-יב).
כתיבה: נתנאל שפיגל