מזמור זה יסודו בתפילת היחיד. המזמור נפתח בכותרת: "לַמְנַצֵּחַ אַל תַּשְׁחֵת לְדָוִד מִכְתָּם בְּבׇרְחוֹ מִפְּנֵי שָׁאוּל בַּמְּעָרָה" (א).
בקשת המשורר (ב-ה) ופזמון (ו)
הפסקה נפתחת בקריאה לה' להושיע את המשורר: "חׇנֵּנִי אֱלֹהִים חׇנֵּנִי כִּי בְךָ חָסָיָה נַפְשִׁי וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ אֶחְסֶה עַד יַעֲבֹר הַוּוֹת" (ב). המשורר מדמיין כיצד ה' ישלח את עזרתו משמיים כדי להושיע אותו: "יִשְׁלַח מִשָּׁמַיִם וְיוֹשִׁיעֵנִי חֵרֵף שֹׁאֲפִי סֶלָה יִשְׁלַח אֱלֹהִים חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ" (ד). בסוף הפסקה המשורר מתאר את צרתו: "נַפְשִׁי בְּתוֹךְ לְבָאִם אֶשְׁכְּבָה לֹהֲטִים בְּנֵי אָדָם שִׁנֵּיהֶם חֲנִית וְחִצִּים וּלְשׁוֹנָם חֶרֶב חַדָּה" (ה). הפסקה מסתיימת בפזמון: "רוּמָה עַל הַשָּׁמַיִם אֱלֹהִים עַל כׇּל הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ" (ו).
הודאת המשורר על ההושעה (ז-יא) ופזמון (יב)
הפסקה ממשיכה באותה נקודה שלפני הפזמון - המשורר מתאר את התנהגות אויביו: "רֶשֶׁת הֵכִינוּ לִפְעָמַי כָּפַף נַפְשִׁי כָּרוּ לְפָנַי שִׁיחָה נָפְלוּ בְתוֹכָהּ" (ז). ולאחר מכן המשורר מודה לה', אך לא ברור האם ההודאה היא כלפי העתיד, או שה' כבר הושיע אותו: "נָכוֹן לִבִּי אֱלֹהִים נָכוֹן לִבִּי אָשִׁירָה וַאֲזַמֵּרָה. עוּרָה כְבוֹדִי עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר אָעִירָה שָּׁחַר" (ח-ט). הפסקה מסתיימת בפזמון החוזר: "רוּמָה עַל שָׁמַיִם אֱלֹהִים עַל כׇּל הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ" (יב).
כתיבה: נתנאל שפיגל