מזמור זה עוסק ביחס שבין הצדיק והרשע. המזמור נפתח בכותרת "לַמְנַצֵּחַ מַשְׂכִּיל לְדָוִד. בְּבוֹא דּוֹאֵג הָאֲדֹמִי וַיַּגֵּד לְשָׁאוּל וַיֹּאמֶר לוֹ בָּא דָוִד אֶל בֵּית אֲחִימֶלֶךְ" (א-ב).
תוכחה לרשע ועונשו (ג-ז)
המזמור פותח בקריאת לגלוג לרשע "מַה תִּתְהַלֵּל בְּרָעָה הַגִּבּוֹר חֶסֶד אֵל כׇּל הַיּוֹם" (ג) - הרשע מתהלל במעשיו וב"חסדיו", והמשורר לועג לו, שהרי מעשיו של הרשע הם: "אָהַבְתָּ רָּע מִטּוֹב שֶׁקֶר מִדַּבֵּר צֶדֶק" (ה). בעקבות מעשיו, הרשע יקבל את עונשו: "גַּם אֵל יִתׇּצְךָ לָנֶצַח יַחְתְּךָ וְיִסָּחֲךָ מֵאֹהֶל וְשֵׁרֶשְׁךָ מֵאֶרֶץ חַיִּים" (ז).
תגובת הצדיקים (ח-ט)
הצדיקים יראו את הרשע מקבל את עונשו והם "יִשְׂחָקוּ" (ח), ויאמרו: "הִנֵּה הַגֶּבֶר לֹא יָשִׂים אֱלֹהִים מָעוּזּוֹ וַיִּבְטַח בְּרֹב עׇשְׁרוֹ יָעֹז בְּהַוָּתוֹ" (ט). המשורר, כמו הצדיקים, בטוח בה' "וַאֲנִי כְּזַיִת רַעֲנָן בְּבֵית אֱלֹהִים בָּטַחְתִּי בְחֶסֶד אֱלֹהִים עוֹלָם וָעֶד" (י) ומודה לה' "אוֹדְךָ לְעוֹלָם כִּי עָשִׂיתָ וַאֲקַוֶּה שִׁמְךָ כִי טוֹב נֶגֶד חֲסִידֶיךָ" (יא).
כתיבה: נתנאל שפיגל