תקציר תהילים פרק מ"ט

מזמור זה יסודו במזמור חכמה, ונושאו המרכזי הוא העושר והכבוד שאינם מצילים ממוות. המזמור נפתח בכותרת: "לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר" (א). 

פתיחה (ב-ה)

פסקת הפתיחה היא ארוכה יחסית והיא מזמנת את כל העמים ואת כל בני האדם לשמוע את דברי המשורר: "שִׁמְעוּ זֹאת כָּל הָעַמִּים הַאֲזִינוּ כָּל יֹשְׁבֵי חָלֶד: גַּם בְּנֵי אָדָם גַּם בְּנֵי אִישׁ יַחַד עָשִׁיר וְאֶבְיוֹן: פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת וְהָגוּת לִבִּי תְבוּנוֹת: אַטֶּה לְמָשָׁל אָזְנִי אֶפְתַּח בְּכִנּוֹר חִידָתִי".

גוף המזמור (ו-כא)

המשורר מבקר את אלו שבוטחים בממונם, ומודיע שממון לא פודה ומציל ממוות: "אָח לֹא פָדֹה יִפְדֶּה אִישׁ לֹא יִתֵּן לֵאלֹהִים כָּפְרוֹ" (ח). המוות פוגע בכל בני האנוש, חכמים וכסילים: "כִּי יִרְאֶה חֲכָמִים יָמוּתוּ יַחַד כְּסִיל וָבַעַר יֹאבֵדוּ וְעָזְבוּ לַאֲחֵרִים חֵילָם" (יט), וגם בעשירים: "וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ" (יג). העקרון היחיד שיש להיאחז בו נמצא בלב המזמור: "אַךְ אֱלֹהִים יִפְדֶּה נַפְשִׁי מִיַּד שְׁאוֹל כִּי יִקָּחֵנִי" (טז) - הביטחון בה'. 

בסוף המזמור פונה המשורר לשומע וחוזר על העקרון לפיו העושר והכבוד הם לא נצחיים: "כִּי לֹא בְמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל לֹא יֵרֵד אַחֲרָיו כְּבוֹדוֹ" (יח), ועל כן יש להודות על מה שיש: "כִּי נַפְשׁוֹ בְּחַיָּיו יְבָרֵךְ וְיוֹדֻךָ כִּי תֵיטִיב לָךְ" (יט). המזמור נחתם בפזמון שהופיע גם בפסוק יג: "אָדָם בִּיקָר וְלֹא יָבִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ" (כא).

כתיבה: נתנאל שפיגל