מזמור זה יסודו במזמור מלך. המזמור נפתח בכותרת: "לַמְנַצֵּחַ עַל שֹׁשַׁנִּים לִבְנֵי קֹרַח מַשְׂכִּיל שִׁיר יְדִידֹת" (א).
שבח למלך (ב-ט)
פסקה זו מתארת ומשבחת את המלך. לפני השבחים המשורר מקדים וכותב: "רָחַשׁ לִבִּי דָּבָר טוֹב אֹמֵר אָנִי מַעֲשַׂי לְמֶלֶךְ לְשׁוֹנִי עֵט סוֹפֵר מָהִיר" (ב), ומשם עובר לשבחי המלך. המשורר מציין את יופיו של המלך: "יׇפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם הוּצַק חֵן בְּשִׂפְתוֹתֶיךָ עַל כֵּן בֵּרַכְךָ אֱלֹהִים לְעוֹלָם" (ג), וחלק מהדרו הוא הבחירה בדרך של האמת, הענוה והצדק: "וַהֲדָרְךָ צְלַח רְכַב עַל דְּבַר אֱמֶת וְעַנְוָה צֶדֶק וְתוֹרְךָ נוֹרָאוֹת יְמִינֶךָ (ה), וכן שנאת הרֶשע ואהבת הצדק: "אָהַבְתָּ צֶּדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע עַל כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶךָ" (ח).
תיאור הכלה ושמחת הנישואין (י-יח)
פסקה זו מתרכזת בתיאור יופיה של הכלה ובנישואי הכלה והמלך. בחלק הראשון של הפסקה המשורר מתרכז בכלה: "בְּנוֹת מְלָכִים בְּיִקְּרוֹתֶיךָ נִצְּבָה שֵׁגַל לִימִינְךָ בְּכֶתֶם אוֹפִיר… וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יׇפְיֵךְ כִּי הוּא אֲדֹנַיִךְ וְהִשְׁתַּחֲוִי לוֹ… כׇּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ" (י-יד). תוך כדי תיאור הכלה מובן שהתיאור הוא חלק משמחת הנישואין של המלך והכלה: "לִרְקָמוֹת תּוּבַל לַמֶּלֶךְ בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ רֵעוֹתֶיהָ מוּבָאוֹת לָךְ. תּוּבַלְנָה בִּשְׂמָחֹת וָגִיל תְּבֹאֶינָה בְּהֵיכַל מֶלֶךְ" (טו-טז). המזמור מסתיים בברכה למלך (יש מי שפירש שברכה זאת מכוונת כלפי האל ולא כלפי המלך): "אַזְכִּירָה שִׁמְךָ בְּכׇל דֹּר וָדֹר עַל כֵּן עַמִּים יְהוֹדוּךָ לְעֹלָם וָעֶד" (יח).
כתיבה: נתנאל שפיגל