מזמור זה יסודו במזמור תלונה לאומי. המזמור נפתח בכותרת: "לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מַשְׂכִּיל" (א).
שבח ה' (ב-ט)
המזמור נפתח בשבח לה': "בְּאׇזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ פֹּעַל פָּעַלְתָּ בִימֵיהֶם בִּימֵי קֶדֶם" (ב). הדוברים מתארים כיצד בעבר ה' נלחם באויבי העם, ועל כן העם הודה והילל את ה': "כִּי הוֹשַׁעְתָּנוּ מִצָּרֵינוּ וּמְשַׂנְאֵינוּ הֱבִישׁוֹתָ. בֵּאלֹהִים הִלַּלְנוּ כׇל הַיּוֹם וְשִׁמְךָ לְעוֹלָם נוֹדֶה סֶלָה" (ח-ט).
תלונה (י-יז)
אחרי הפתיחה, המזמור עובר לעיקרו - תלונה. בניגוד לעבר, אז ה' נלחם עבור העם, כעת "אַף זָנַחְתָּ וַתַּכְלִימֵנוּ וְלֹא תֵצֵא בְּצִבְאוֹתֵינוּ. תְּשִׁיבֵנוּ אָחוֹר מִנִּי צָר וּמְשַׂנְאֵינוּ שָׁסוּ לָמוֹ" (י-יא). העם טוען שה' הוא שגורם למפלתם: "תִּתְּנֵנוּ כְּצֹאן מַאֲכָל וּבַגּוֹיִם זֵרִיתָנוּ. תִּמְכֹּר עַמְּךָ בְלֹא הוֹן וְלֹא רִבִּיתָ בִּמְחִירֵיהֶם" (יב-יג).
צידוק התלונה (יח-כג)
הדוברים טוענים שעל אף שה' לא מושיע אותם, הם לא עוזבים את בריתו: "כׇּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ" (יח). הם דוחים את המחשבה על עבודה זרה ומודיעים שהם עובדים את ה' בלבד, מכיוון שהם מודעים לכוחו של ה': "אִם שָׁכַחְנוּ שֵׁם אֱלֹהֵינוּ וַנִּפְרֹשׂ כַּפֵּינוּ לְאֵל זָר?! הֲלֹא אֱלֹהִים יַחֲקׇר זֹאת כִּי הוּא יֹדֵעַ תַּעֲלֻמוֹת לֵב" (כא-כב).
קריאה לישועה (כד-כז)
המזמור מסתיים בקריאה לה' להושיע את העם: "עוּרָה לָמָּה תִישַׁן אֲדֹנָי הָקִיצָה אַל תִּזְנַח לָנֶצַח. לָמָּה פָנֶיךָ תַסְתִּיר תִּשְׁכַּח עׇנְיֵנוּ וְלַחֲצֵנוּ... קוּמָה עֶזְרָתָה לָּנוּ וּפְדֵנוּ לְמַעַן חַסְדֶּךָ".
כתיבה: נתנאל שפיגל