תקציר תהילים פרק מ"א

מזמור זה יסודו במזמור הודית היחיד על ישועה. המזמור נפתח בכותרת "לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד" (א). 

מוסר השכל (ב-ד)

המזמור נפתח במסקנה ובלקח ממה שאירע למשורר: "אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ ה'" (ב) - ה' סועד את האדם המאמין בחליו ומסייע לו "ה' יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי כׇּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחׇלְיוֹ" (ד).

תיאור צרת המשורר (ה-י)

לאחר שהצהיר המשורר על הלקח שניתן ללמוד מהאירוע שחווה, הוא עובר לתאר את שאירע לו. הוא פותח בתיאור הצרה, ובקריאתו לה': "אֲנִי אָמַרְתִּי ה' חׇנֵּנִי רְפָאָה נַפְשִׁי כִּי חָטָאתִי לָךְ" (ה). המשורר מתלונן על מחלה קשה שפקדה אותו, ובנוסף לכך, על כך שאויביו שמחים בחולשתו ומחכים למותו, ואפילו אוהביו וקרוביו בוגדים בו  " אוֹיְבַי יֹאמְרוּ רַע לִי מָתַי יָמוּת וְאָבַד שְׁמוֹ... גַּם אִישׁ שְׁלוֹמִי אֲשֶׁר בָּטַחְתִּי בוֹ אוֹכֵל לַחְמִי הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב" (ו-י).

ההושעה (יא-יד)

המשורר פותח את תיאור הישועה בכך שה' הקים, ריפא אותו ממחלתו וכעת "וַאֲשַׁלְּמָה לָהֶם" (יא). המשורר יודע כעת שה' 'חפץ' בו: "בְּזֹאת יָדַעְתִּי כִּי חָפַצְתָּ בִּי כִּי לֹא יָרִיעַ אֹיְבִי עָלָי. וַאֲנִי בְּתֻמִּי תָּמַכְתָּ בִּי וַתַּצִּיבֵנִי לְפָנֶיךָ לְעוֹלָם" (יב-יג). הפסוק החותם את המזמור שייך לחתימת הספר הראשון (מתוך חמישה) של ספר תהילים: "בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֵהָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (יד. השוו: ק"ו, מח).

כתיבה: נתנאל שפיגל