מזמור זה מורכב מפסקת הודיה ומפסקת בקשה לישועה. המזמור נפתח בכותרת: "לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמוֹר" (א).
הודיה לה' (ב-יא)
בחלק הראשון של המזמור מובאת תפילת הודיה של המשורר על הושעה מצרה: "קַוֺּה קִוִּיתִי ה' וַיֵּט אֵלַי וַיִּשְׁמַע שַׁוְעָתִי" (ב). המשורר מתאר כיצד ה' העלה אותו מה"בור": "וַיַּעֲלֵנִי מִבּוֹר שָׁאוֹן מִטִּיט הַיָּוֵן וַיָּקֶם עַל סֶלַע רַגְלַי כּוֹנֵן אֲשֻׁרָי" (ג). המשורר מבהיר את חשיבות הבטחון בה' "אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם ה' מִבְטַחוֹ וְלֹא פָנָה אֶל רְהָבִים וְשָׂטֵי כָזָב" (ה), וטוען שההודיה לה' איננה ע"י קרבנות "זֶבַח וּמִנְחָה לֹא חָפַצְתָּ..."(ז). אלא ע"י שמירת המצוות: "לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ אֱלֹהַי חָפָצְתִּי וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעָי" (ט), ופרסום מעשי ה' ברבים "בִּשַּׂרְתִּי צֶדֶק בְּקָהָל רָב הִנֵּה שְׂפָתַי לֹא אֶכְלָא ה' אַתָּה יָדָעְתָּ" (י).
בקשה לישועה (יב-יח)
מתוך ההודיה שבחלק הראשון, המשורר עובר לבקשתו: "אַתָּה ה' לֹא תִכְלָא רַחֲמֶיךָ מִמֶּנִּי חַסְדְּךָ וַאֲמִתְּךָ תָּמִיד יִצְּרוּנִי" (יב). המשורר מניח שישועתו של ה' אינה חד פעמית וה' ישוב להושיע אותו, מכיוון ששוב "אָפְפוּ עָלַי רָעוֹת עַד אֵין מִסְפָּר הִשִּׂיגוּנִי עֲוֺנֹתַי וְלֹא יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת עָצְמוּ מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשִׁי וְלִבִּי עֲזָבָנִי" (יג). המשורר "משכנע" את ה', בכך שלאחר ההושעה עובדי ה' ישמחו בו: "יָשִׂישׂוּ וְיִשְׂמְחוּ בְּךָ כׇּל מְבַקְשֶׁיךָ יֹאמְרוּ תָמִיד יִגְדַּל ה' אֹהֲבֵי תְּשׁוּעָתֶךָ" (יז). המשורר חותם את המזמור בתקווה לישועה: "וַאֲנִי עָנִי וְאֶבְיוֹן אֲדֹנָי יַחֲשָׁב לִי עֶזְרָתִי וּמְפַלְטִי אַתָּה אֱלֹהַי אַל תְּאַחַר" (יח).
כתיבה: נתנאל שפיגל