תקציר תהילים פרק ל"ט

מזמור זה יסודו בתפילת היחיד. המזמור נפתח בכותרת: "לַמְנַצֵּחַ לִידוּתוּן מִזְמוֹר לְדָוִד" (א). המזמור עוסק בנושא הייסורים.

סבלו של המשורר (ב-ז)

המשורר פותח את המזמור בהודאה כנה על כך שהוא לא רצה לחטוא בלשונו ולהתלונן "אָמַרְתִּי אֶשְׁמְרָה דְרָכַי מֵחֲטוֹא בִלְשׁוֹנִי" (ב), אלא שייסוריו גוברים והוא לא מסוגל עוד לשתוק "חַם לִבִּי בְּקִרְבִּי בַּהֲגִיגִי תִבְעַר אֵשׁ דִּבַּרְתִּי בִּלְשׁוֹנִי" (ד). המשורר פונה ישירות לה' ומבקש ממנו "הוֹדִיעֵנִי ה' קִצִּי וּמִדַּת יָמַי מַה הִיא אֵדְעָה מֶה חָדֵל אָנִי", כלומר לדעת ולהבין כמה עוד נותר לו לחיות, כי בעיניו "הִנֵּה טְפָחוֹת נָתַתָּה יָמַי וְחֶלְדִּי כְאַיִן נֶגְדֶּךָ" (ו) - כלומר לא נותר לו לחיות זמן רב, ולא זו בלבד אלא שהוא גם חש שחיי האדם הם הבל: "אַךְ כׇּל הֶבֶל כׇּל אָדָם נִצָּב. אַךְ בְּצֶלֶם יִתְהַלֶּךְ אִישׁ אַךְ הֶבֶל יֶהֱמָיוּן יִצְבֹּר וְלֹא יֵדַע מִי אֹסְפָם" (ו-ז).

בקשת המשורר (ח-יב)

לאחר התלונה, המשורר מקבל עליו את הדין "נֶאֱלַמְתִּי לֹא אֶפְתַּח פִּי כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ" (י), אך כן מבקש הקלה בייסורים, שמא ימות: "הָסֵר מֵעָלַי נִגְעֶךָ מִתִּגְרַת יָדְךָ אֲנִי כָלִיתִי" (יא). המשורר מבקש שה' ישמע את תפילתו "שִׁמְעָה תְפִלָּתִי ה' וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה אֶל דִּמְעָתִי אַל תֶּחֱרַשׁ כִּי גֵר אָנֹכִי עִמָּךְ תּוֹשָׁב כְּכׇל אֲבוֹתָי" (יג), אך המזמור איננו מסתיים בבטחון שהתפילה תתקבל והישועה תבא, אלא בבקשה שה' ירפה ממנו מעט, והוא יוכל לחיות בנחת בשארית ימיו "הָשַׁע מִמֶּנִּי וְאַבְלִיגָה בְּטֶרֶם אֵלֵךְ וְאֵינֶנִּי" (יד).

כתיבה: נתנאל שפיגל