מזמור זה יסודו בתפילת היחיד. המזמור נפתח בכותרת הקצרה: "לְדָוִד" (א).
בקשת המשורר להושעה מאויבים (א-י)
המזמור נפתח בבקשה מה' שילחם למען המשורר: "רִיבָה ה' אֶת יְרִיבַי לְחַם אֶת לֹחֲמָי" (א). הבקשה של המשורר היא לא רק כללית, אלא הוא מתאר כיצד ה' ילחם עבורו: "הַחֲזֵק מָגֵן וְצִנָּה וְקוּמָה בְּעֶזְרָתִי. וְהָרֵק חֲנִית וּסְגֹר לִקְרַאת רֹדְפָי אֱמֹר לְנַפְשִׁי יְשֻׁעָתֵךְ אָנִי" (ב-ג). המשורר מסביר מדוע יש להילחם באויביו: "כִּי חִנָּם טָמְנוּ לִי שַׁחַת רִשְׁתָּם חִנָּם חָפְרוּ לְנַפְשִׁי" (ז), ומבטיח שלאחר הישועה הוא יהלל את ה': "וְנַפְשִׁי תָּגִיל בַּה' תָּשִׂישׂ בִּישׁוּעָתוֹ. כׇּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה ה' מִי כָמוֹךָ מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגֹּזְלוֹ" (ט-י).
פירוט מעשי האויבים (יא-יח)
בפסקה זו מפרט המשורר את מעשי אויביו: "יְקוּמוּן עֵדֵי חָמָס אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתִּי יִשְׁאָלוּנִי. יְשַׁלְּמוּנִי רָעָה תַּחַת טוֹבָה שְׁכוֹל לְנַפְשִׁי" (יא-יב). הבגידה היא הבעיה העיקרית. בנוסף לבגידה ולהתנכלויות, המשורר מתאר את שמחת האויבים במפלתו: "וּבְצַלְעִי שָׂמְחוּ וְנֶאֱסָפוּ נֶאֶסְפוּ עָלַי נֵכִים וְלֹא יָדַעְתִּי קָרְעוּ וְלֹא דָמּוּ" (טו). גם כאן מסיים המשורר את הפסקה בהבטחה שהוא יודה לה' ויהללו לאחר הושעתו: "אוֹדְךָ בְּקָהָל רָב בְּעַם עָצוּם אֲהַלְלֶךָּ" (יח).
תפילה לה' שחברי המשורר ישמחו בתשועתו (יט-כח)
בפסקה זו המשורר מקווה לישועתו ומתפלל שחבריו ישמחו בישועתו, כפי שאויביו שמחו בנפילתו. המשורר פותח בתפילה שאויביו יפסיקו לשמוח בנפילתו: "אַל יִשְׂמְחוּ לִי אֹיְבַי שֶׁקֶר שֹׂנְאַי חִנָּם יִקְרְצוּ עָיִן" (יט), עובר לבקשה מה' שישמע את תפילתו: "אִיתָה ה' אַל תֶּחֱרַשׁ אֲדֹנָי אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי. הָעִירָה וְהָקִיצָה לְמִשְׁפָּטִי אֱלֹהַי וַאדֹנָי לְרִיבִי" (כב-כג) ומסיים בבקשה שחבריו ישמחו בו ובישועתו: "יָרֹנּוּ וְיִשְׂמְחוּ חֲפֵצֵי צִדְקִי וְיֹאמְרוּ תָמִיד יִגְדַּל ה' הֶחָפֵץ שְׁלוֹם עַבְדּוֹ" (כז). גם פסקה זו, כמו השתיים הקודמות נחתמת בהבטחה שהמשורר יודה לה': "וּלְשׁוֹנִי תֶּהְגֶּה צִדְקֶךָ כׇּל הַיּוֹם תְּהִלָּתֶךָ" (כח).
כתיבה: נתנאל שפיגל