מזמור זה יסודו בשבח לה' והיחס לצדיקים. המזמור נפתח בכותרת: "לְדָוִד בְּשַׁנּוֹתוֹ אֶת טַעְמוֹ לִפְנֵי אֲבִימֶלֶךְ וַיְגָרְשֵׁהוּ וַיֵּלַךְ" (א) והוא מסודר לפי הא"ב.
ברכה לה' (ב-ד)
המזמור פותח בברכה שהמשורר מברך את ה': "אֲבָרְכָה אֶת ה' בְּכׇל עֵת תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי" (ב), ואף מזמין את השומעים לברך את ה' גם כן: "גַּדְּלוּ לַה' אִתִּי וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו" (ד).
עידוד ליראי ה' (ה-יא)
המשורר מספר לשומעים כיצד ה' הושיע אותו: "דָּרַשְׁתִּי אֶת ה' וְעָנָנִי וּמִכׇּל מְגוּרוֹתַי הִצִּילָנִי… זֶה עָנִי קָרָא וַה' שָׁמֵעַ וּמִכׇּל צָרוֹתָיו הוֹשִׁיעוֹ" (ה-ז). בעקבות החוויה האישית שלו, המשורר מעודד את השומעים: "יְראוּ אֶת ה' קְדֹשָׁיו כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו. כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ וְדֹרְשֵׁי ה' לֹא יַחְסְרוּ כׇל טוֹב" (י-יא).
הוראות לשמור את דרך ה' (יב-טו)
בפסקה זו המשורר מלמד את השומעים על יראת ה': "יִרְאַת ה' אֲלַמֶּדְכֶם": "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב. נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה. סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרׇדְפֵהוּ" (יג-טו).
שבח ה' (טז-כג)
בפסקה האחרונה המשורר משבח את ה' על כך שהוא מכרית את הרשעים ומציל את הצדיקים: "עֵינֵי ה' אֶל צַדִּיקִים וְאׇזְנָיו אֶל שַׁוְעָתָם. פְּנֵי ה' בְּעֹשֵׂי רָע לְהַכְרִית מֵאֶרֶץ זִכְרָם. צָעֲקוּ וַה' שָׁמֵעַ וּמִכׇּל צָרוֹתָם הִצִּילָם" (טז-יח). המשורר חותם את המזמור: "פֹּדֶה ה' נֶפֶשׁ עֲבָדָיו וְלֹא יֶאְשְׁמוּ כׇּל הַחֹסִים בּוֹ".
כתיבה: נתנאל שפיגל