תקציר תהילים פרק ל"ב

ניתן להתלבט באופיו המרכזי של מזמור זה. ייתכן שמדובר במזמור תודה, תפילה או אולי אפילו מזמור חכמה. המזמור נפתח בכותרת "לְדָוִד מַשְׂכִּיל" (א). 

הכרזות "אשרי" (א-ב)

המזמור נפתח בשתי קריאות "אשרי", המשבחות את האדם אשר אין לו עוונות או שעוונותיו נמחלו: "אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה"; "אַשְׁרֵי אָדָם לֹא יַחְשֹׁב ה' לוֹ עָוֺן וְאֵין בְּרוּחוֹ רְמִיָּה" (א-ב).

הייסורים, הוידוי וההצלה (ג-ח)

בפסקה המרכזית של המזמור המשורר מתאר בקצרה את שאירע לו. בתחילה המשורר חווה ייסורים קשים "בָּלוּ עֲצָמָי בְּשַׁאֲגָתִי כׇּל הַיּוֹם" (ג), בעקבות זאת הוא הודה על חטאיו בפני האל: "חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ וַעֲוֺנִי לֹא כִסִּיתִי אָמַרְתִּי אוֹדֶה עֲלֵי פְשָׁעַי לַה'" (ה). לאחר שהמשורר התוודה בפני ה', ה' סלח לו "וְאַתָּה נָשָׂאתָ עֲוֺן חַטָּאתִי". בשלב הזה מוסיף המשורר הטפה עבור השומעים: "עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כׇּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא רַק לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ" ומבקש מה' שימשיך לשמור ולהושיע אותו: "אַתָּה סֵתֶר לִי מִצַּר תִּצְּרֵנִי רָנֵּי פַלֵּט תְּסוֹבְבֵנִי. אַשְׂכִּילְךָ וְאוֹרְךָ בְּדֶרֶךְ זוּ תֵלֵךְ אִיעֲצָה עָלֶיךָ עֵינִי" (ז-ח).

קריאה לשומעים (ט-יא)

המשורר קורא לשומעיו לא להיות "כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין בְּמֶתֶג וָרֶסֶן עֶדְיוֹ לִבְלוֹם בַּל קְרֹב אֵלֶיךָ", אלא ללמוד מן הניסיון של אחרים: "רַבִּים מַכְאוֹבִים לָרָשָׁע וְהַבּוֹטֵחַ בַּה' חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ" (י). המזמור נחתם בקריאה לשמוח בה' "שִׂמְחוּ בַה' וְגִילוּ צַדִּיקִים וְהַרְנִינוּ כׇּל יִשְׁרֵי לֵב" (יא).

כתיבה: נתנאל שפיגל