מזמור זה יסודו בתפילת היחיד, וכולל שני חלקים הבנויים במבנה דומה: תחינה לישועה ולאחריה הודיה על הישועה. המזמור נפתח בכותרת: "לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד" (א).
חלק א
בקשה להושעה והנימוקים לבקשה (ב-ז)
המשורר פותח בהכרזת בטחון בה' "בְּךָ ה' חָסִיתִי אַל אֵבוֹשָׁה לְעוֹלָם בְּצִדְקָתְךָ פַלְּטֵנִי" (ב), ולאחר מכן מבקש מה' לשמוע לבקשתו "הַטֵּה אֵלַי אָזְנְךָ מְהֵרָה הַצִּילֵנִי הֱיֵה לִי לְצוּר מָעוֹז לְבֵית מְצוּדוֹת לְהוֹשִׁיעֵנִי: כִּי סַלְעִי וּמְצוּדָתִי אָתָּה " (ג-ד). המשורר ממשיך ומתאר את בטחונו בה' ומתוך כך הוא מבקש: "תּוֹצִיאֵנִי מֵרֶשֶׁת זוּ טָמְנוּ לִי כִּי אַתָּה מָעוּזִּי" (ה). המשורר מוסיף שני נימוקים לבקשתו. האחד - מנסיונו הוא יודע שה' פודה ומושיע: "בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי פָּדִיתָ אוֹתִי ה' אֵל אֱמֶת" (ו) והשני - הוא יודע שה' מושיע את הבוטחים בו ולא את הרשעים: "שָׂנֵאתִי הַשֹּׁמְרִים הַבְלֵי שָׁוְא וַאֲנִי אֶל ה' בָּטָחְתִּי" (ז).
הודיה על הישועה (ח-ט)
לאחר הישועה, המשורר מודה לה': "אָגִילָה וְאֶשְׂמְחָה בְּחַסְדֶּךָ אֲשֶׁר רָאִיתָ אֶת עׇנְיִי יָדַעְתָּ בְּצָרוֹת נַפְשִׁי" (ח).
בקשה להושעה (י-יד)
החלק השני של המזמור פותח שוב בבקשה להושעה: "חׇנֵּנִי ה' כִּי צַר לִי עָשְׁשָׁה בְכַעַס עֵינִי נַפְשִׁי וּבִטְנִי" (י). המשורר מפרט כעת את צרתו: "כִּי שָׁמַעְתִּי דִּבַּת רַבִּים מָגוֹר מִסָּבִיב בְּהִוָּסְדָם יַחַד עָלַי לָקַחַת נַפְשִׁי זָמָמוּ" (יד. השוו: ירמיהו כ', י).
הנימוקים לבקשת המשורר (טו-כא)
כמו בחלק הראשון, גם כאן המשורר מנמק את בקשתו, אך כעת הנימוקים מפורטים יותר. בתחילה מפרט המשורר את ביטחונו בה': "וַאֲנִי עָלֶיךָ בָטַחְתִּי ה' אָמַרְתִּי אֱלֹהַי אָתָּה" (טו). ולאחר מכן הוא מודה לה' על הגמול שנותן ה' ליראיו, ורומז שהוא אמור להיות ביניהם: "מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ לַחֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם" (כ)
הודיה על הישועה וקריאת חיזוק ליראי ה' (כב-כה)
לאחר הישועה, המשורר מודה לה': "בָּרוּךְ ה' כִּי הִפְלִיא חַסְדּוֹ לִי בְּעִיר מָצוֹר" (כב), ואף קורא ליראי ה' להתחזק: "אֶהֱבוּ אֶת ה' כׇּל חֲסִידָיו אֱמוּנִים נֹצֵר ה' וּמְשַׁלֵּם עַל יֶתֶר עֹשֵׂה גַאֲוָה. חִזְקוּ וְיַאֲמֵץ לְבַבְכֶם כׇּל הַמְיַחֲלִים לַה'" (כד-כה).
כתיבה: נתנאל שפיגל