מזמור זה יסודו במזמור בקשה והודיה על צרה. המזמור נפתח בכותרת: "מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד" (א).
הודיה על הושעה מצרה (ב-ה)
בניגוד להרבה מזמורים אחרים, מזמור זה פותח בהודית המשורר לה' על כך שהושיע אותו: "אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִלִּיתָנִי וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי. ה' אֱלֹהָי שִׁוַּעְתִּי אֵלֶיךָ וַתִּרְפָּאֵנִי" (ב-ג).
חוזקו של ה' והשאננות של המשורר (ו-ח)
בפסקה זו מבהיר המשורר את חוזקו של ה', אשר מסוגל להפך מצבים: "כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ בָּעֶרֶב יָלִין בֶּכִי וְלַבֹּקֶר רִנָּה" וכן "ה' בִּרְצוֹנְךָ הֶעֱמַדְתָּה לְהַרְרִי עֹז הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ הָיִיתִי נִבְהָל" (ח). בעבר, המשורר חשב שהוא יכול להיות בטוח ביציבותו: "וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי בַּל אֶמּוֹט לְעוֹלָם" (ז), אך בעקבות השינויים שחלו בחייו הוא הבין שהכל יכול להשתנות, ועליו להתחנן לה'.
בקשת המשורר (ט-יג)
מתוך ההבנה שה' יכול להפך את מצבו, המשורר פונה אל ה' בתחינה: "מַה בֶּצַע בְּדָמִי בְּרִדְתִּי אֶל שָׁחַת הֲיוֹדְךָ עָפָר הֲיַגִּיד אֲמִתֶּךָ. שְׁמַע ה' וְחׇנֵּנִי ה' הֱיֵה עֹזֵר לִי" (י-יא). המשורר טוען שאין תועלת לה' במות האדם,מפני שרק בחייו הוא יכול להודות לה' ולהזכיר את שמו של ה'. לאחר התפילה באה הודיה: "הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה" (יב) יתכן שההודיה באה לאחר שה' כבר שמע את תפילתו של המשורר, ויתכן שזו חלק מהבקשה של המשורר, להגיע למצב של שמחה. לבסוף, המשורר מצהיר שהמטרה בבקשה להצלתו היא: "לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם ה' אֱלֹהַי לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ" (יג).
כתיבה: נתנאל שפיגל