מזמור זה יסודו בהמנון שבח לה'. המזמור נפתח בכותרת "מִזְמוֹר לְדָוִד" (א).
פתיחה (א-ב)
בפתיחת המזמור המשורר קורא שלוש קריאות "הבו", כלומר 'תנו': "הָבוּ לַה' בְּנֵי אֵלִים הָבוּ לַה' כָּבוֹד וָעֹז. הָבוּ לַה' כְּבוֹד שְׁמוֹ הִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ" - קריאה לתת לה' כבוד ולהללו.
"קול ה'" (ג-ט)
המונח "קול ה'" חוזר במזמור שבע פעמים. הפסקה כולה עוסקת בהתגלות של ה' בטבע ובכחו ושליטתו על הטבע, החל משליטתו על המים - "קוֹל ה' עַל הַמָּיִם אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים ה' עַל מַיִם רַבִּים" (ג), המשך עם הארזים - "קוֹל ה' שֹׁבֵר אֲרָזִים וַיְשַׁבֵּר ה' אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן" (ה) וכך ממשיך המזמור ומתאר את השליטה של ה' על כל איתני הטבע: ההרים הגבוהים - לבנון ושריון; האש; המדבר; היערות ובעלי החיים שבהם. הפסקה מסתיימת (בדומה לפתיחה) בכבודו של ה': "וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד" (ט)
חתימה (י-יא)
תיאר כוחו של ה' מביא להכרה במלכות ה': "ה' לַמַּבּוּל יָשָׁב וַיֵּשֶׁב ה' מֶלֶךְ לְעוֹלָם" (י). המשורר חותם בבקשה שה' יתן מכחו לעם ישראל ומתוך כך יברכם בשלום: "ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם" (יא).
כתיבה: נתנאל שפיגל