מזמור זה מסווג כ"מזמור מלך", ויסודו בתפילת העם והמשורר ערב המלחמה באויבים. המזמור נפתח בכותרת "לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד". 

פנייה של המשורר למלך: ה' יושיע! (ב-ו)

המשורר מברך את המלך שה' יעזור לו בעת צרה: "יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב. יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ" (ב-ג). המשורר מייחל כיצד לאחר שה' יושיע את המלך במלחמתו, העם ישמח: "נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶךָ וּבְשֵׁם אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל" (ו).

ביטחון המשורר בהושעת ה' (ז-י)

בפסקה זו המשורר עובר לדבר בלשון יחיד ובגוף ראשון. הוא בטוח בישועת ה': "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי הוֹשִׁיעַ ה' מְשִׁיחוֹ יַעֲנֵהוּ מִשְּׁמֵי קׇדְשׁוֹ בִּגְבֻרוֹת יֵשַׁע יְמִינוֹ" (ז). המשורר מבחין בין הבטחון של הגויים בכוחם הצבאי לבין הבטחון של עם ישראל בה': "אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם ה' אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר" (ח), ולכן "הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד" (ט). המשורר חותם את המזמור בבקשה: "ה' הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קׇרְאֵנוּ" (י).

 

כתיבה: נתנאל שפיגל