מזמור זה נחלק לשני חלקים. בחלק הראשון המזמור עוסק בהושעת ה' את המשורר ובחלק השני עוסק בהודיה על ההושעה. המזמור נפתח בכותרת: "לַמְנַצֵּחַ לְעֶבֶד ה' לְדָוִד אֲשֶׁר דִּבֶּר לַה' אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּיוֹם הִצִּיל ה' אוֹתוֹ מִכַּף כׇּל אֹיְבָיו וּמִיַּד שָׁאוּל" (א).

פתיחה (ב-ד)

המשורר פותח את המזמור בכינויים של ה': "ה' סַלְעִי וּמְצוּדָתִי וּמְפַלְטִי אֵלִי צוּרִי אֶחֱסֶה בּוֹ מָגִנִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי מִשְׂגַּבִּי" (ג), וכבר בפתיחה מעיד על הושעת ה' אותו: "מְהֻלָּל אֶקְרָא ה' וּמִן אֹיְבַי אִוָּשֵׁעַ" (ד).

מהצרה אל הישועה (ה-כה)

בפסקה זו המשורר מתאר, כמעט בדרך סיפורית, את הצרה שאליה נקלע וכיצד ה' נחלץ לעזור לו. המשורר מתאר את הצרה שלו כאיום מות: "אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי מָוֶת וְנַחֲלֵי בְלִיַּעַל יְבַעֲתוּנִי" (ה), ועל כן הוא התפלל לה' בשעה זו: "בַּצַּר לִי אֶקְרָא ה' וְאֶל אֱלֹהַי אֲשַׁוֵּעַ יִשְׁמַע מֵהֵיכָלוֹ קוֹלִי וְשַׁוְעָתִי לְפָנָיו תָּבוֹא בְאׇזְנָיו" (ז). תפילתו של המשורר התקבלה מיד, וגרמי השמיים נרעדו כשה' בא לסייע למשורר: "וַתִּגְעַשׁ וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ וּמוֹסְדֵי הָרִים יִרְגָּזוּ וַיִּתְגָּעֲשׁוּ כִּי חָרָה לוֹ" (ח), עד שהוא מתאר את הסיוע עצמו: "יַצִּילֵנִי מֵאֹיְבִי עָז וּמִשֹּׂנְאַי כִּי אָמְצוּ מִמֶּנִּי" (יח). המשורר מסביר שה' הושיע אותו מכיוון שהוא שמר על דרך ה': "כִּי שָׁמַרְתִּי דַּרְכֵי ה' וְלֹא רָשַׁעְתִּי מֵאֱלֹהָי" (כב).

תארי ה' (כו-לב)

פסקה זו מחברת בין החלק הראשון של המזמור לחלקו השני, ועיקרה תארי ה' בעקבות ההושעה של המשורר. תארים אלו מזכירים במידה מסויימת את המזמור שמובא בתחילת ספר שמואל, תפילת חנה (למשל: "כִּי מִי אֱלוֹהַּ מִבַּלְעֲדֵי ה' וּמִי צוּר זוּלָתִי אֱלֹהֵינוּ" (לב) ובשירת חנה: "אֵין קָדוֹשׁ כַּה' כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ" (שמ"א ב', ב). 

הודיה על הישועה (לג-נא)

בפסקה זו המשורר מודה לה' על הושעתו. המשורר מעיד שה' הוא זה שהגן עליו, ואף לימד אותו כיצד להילחם: "מְלַמֵּד יָדַי לַמִּלְחָמָה וְנִחֲתָה קֶשֶׁת נְחוּשָׁה זְרוֹעֹתָי. וַתִּתֶּן לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ וִימִינְךָ תִסְעָדֵנִי וְעַנְוַתְךָ תַרְבֵּנִי" (לה-לו). בסוף הפסקה המשורר מברך את ה' "עַל כֵּן אוֹדְךָ בַגּוֹיִם ה' וּלְשִׁמְךָ אֲזַמֵּרָה. מַגְדִּל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם" (נ-נא).

 

כתיבה: נתנאל שפיגל