מזמור זה הוא מזמור תלונה או תוכחה על הרשעים והמצב העגום שבעם. המזמור נפתח בכותרת "לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד" (א).
המצב העגום (א-ג)
המשורר מעיד על המצב הקשה שבעם: "אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים הִשְׁחִיתוּ הִתְעִיבוּ עֲלִילָה אֵין עֹשֵׂה טוֹב" (א). כפי שעולה מתיאור המשורר, המצב רע עד שה' צריך לחפש אחר אדם הדורש אותו: "ה' מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל בְּנֵי אָדָם לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל דֹּרֵשׁ אֶת אֱלֹהִים" (ב), והמסקנה מאכזבת: "הַכֹּל סָר יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ אֵין עֹשֵׂה טוֹב אֵין גַּם אֶחָד" (ג).
החוטאים יענשו, הצדיקים יזכו למחסה (ד-ו)
המשורר תמה על התנהגות הרשעים "הֲלֹא יָדְעוּ כׇּל פֹּעֲלֵי אָוֶן אֹכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶחֶם ה' לֹא קָרָאוּ" (ד), ומתאר כיצד הרשעים יתקפו בפחד כשהם יגלו שה' מגונן רק על הצדיקים: "שָׁם פָּחֲדוּ פָחַד כִּי אֱלֹהִים בְּדוֹר צַדִּיק. עֲצַת עָנִי תָבִישׁוּ כִּי ה' מַחְסֵהוּ" (ה-ו).
תקוות המשורר (ז)
המשורר מייחל למציאות טובה יותר ונושא תפילה: "מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּב ה' שְׁבוּת עַמּוֹ יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל".
כתיבה: נתנאל שפיגל