מזמור זה הוא מזמור תלונה ובקשה של המשורר שה' יושיע אותו מצרתו. המזמור נפתח בכותרת: "לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד" (א).

תלונת המשורר (ב-ד)

המשורר פותח בטרוניה: "עַד אָנָה ה' תִּשְׁכָּחֵנִי נֶצַח? עַד אָנָה תַּסְתִּיר אֶת פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי? עַד אָנָה אָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשִׁי, יָגוֹן בִּלְבָבִי יוֹמָם? עַד אָנָה יָרוּם אֹיְבִי עָלָי?" (ב). המשורר מתלונן על כך שה' מסתיר פניו ממנו, ואויביו גוברים עליו.

בקשת המשורר (ד-ה)

המשורר מבקש מה' שיביט בו ויושיע אותו מחשש שהוא ימות "הַבִּיטָה עֲנֵנִי ה' אֱלֹהָי הָאִירָה עֵינַי פֶּן אִישַׁן הַמָּוֶת. פֶּן יֹאמַר אֹיְבִי יְכׇלְתִּיו צָרַי יָגִילוּ כִּי אֶמּוֹט" (ד-ה).

חתימה: הביטחון בה' (ו)

המזמור מסתיים באמירה של המשורר שהוא בטוח בישועת ה', וכשזו תבוא, המשורר ישיר ויודה לה': "וַאֲנִי בְּחַסְדְּךָ בָטַחְתִּי יָגֵל לִבִּי בִּישׁוּעָתֶךָ אָשִׁירָה לַה' כִּי גָמַל עָלָי" (ו).

 

כתיבה: נתנאל שפיגל