מזמור זה יסודו בתפילת יחיד, ועוסק בעיקר בבקשת גמול הולם לצדיק ולרשע. המזמור נפתח בכותרת "לַמְנַצֵּחַ עַל הַשְּׁמִינִית מִזְמוֹר לְדָוִד" (א).

בקשת המשורר (ב-ג)

המשורר פותח את המזמור בבקשת ישועה (שטיבה יבוא בהמשך), מכיוון שאבדו חסידים ואנשי אמונה מן העולם: "הוֹשִׁיעָה ה' כִּי גָמַר חָסִיד כִּי פַסּוּ אֱמוּנִים מִבְּנֵי אָדָם" (ב). המשורר מציין שבני האדם: "שָׁוְא יְדַבְּרוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ שְׂפַת חֲלָקוֹת בְּלֵב וָלֵב יְדַבֵּרוּ" (ג).

הגמול לרשע ולצדיק (ד-ו)

תוכן הישועה המבוקשת נזכר כאן. המשורר מבקש מה' להכרית את האנשים החוטאים בלשונם: "יַכְרֵת ה' כׇּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת. אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשֹׁנֵנוּ נַגְבִּיר שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ מִי אָדוֹן לָנוּ" (ד-ה), ובניגוד להם את האביונים, הצדיקים, ה' יושיע: "מִשֹּׁד עֲנִיִּים מֵאֶנְקַת אֶבְיוֹנִים עַתָּה אָקוּם יֹאמַר ה' אָשִׁית בְּיֵשַׁע יָפִיחַ לוֹ" (ו). כדי לחזק את בקשתו, המשורר מעיד על ה' שלו יש אמרות טהורות בניגוד לרשעים שלשונם חלקה: "אִמְרוֹת ה' אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם" (ז).

חתימה: ביטחון בה' (ח-ט)

המשורר חותם באמירת ביטחון שה' ימלא את בקשתו: הוא יושיע את הצדיקים וירשיע את הרשעים: "אַתָּה ה' תִּשְׁמְרֵם תִּצְּרֶנּוּ מִן הַדּוֹר זוּ לְעוֹלָם. סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן כְּרֻם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם".

 

כתיבה: נתנאל שפיגל