תקציר תהילים פרק י"א

מזמור זה יסודו בתפילת היחיד, ועוסק ברשעים הפוגעים במשורר. המזמור נפתח בכותרת "לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד" (א).

האם לברוח? דו שיח בין המשורר לדוברים (א-ג)

המשורר מודיע שהוא בטוח בה' "בַּה' חָסִיתִי", ותוהה כיצד הדוברים אמרו לו לברוח מפני הרשעים "אֵיךְ תֹּאמְרוּ לְנַפְשִׁי נוּדִי הַרְכֶם צִפּוֹר?" (א). הדוברים (שיכולים להיות ידידיו או דווקא אויביו) עונים לו: "כִּי הִנֵּה הָרְשָׁעִים יִדְרְכוּן קֶשֶׁת כּוֹנְנוּ חִצָּם עַל יֶתֶר לִירוֹת בְּמוֹ אֹפֶל לְיִשְׁרֵי לֵב. כִּי הַשָּׁתוֹת יֵהָרֵסוּן" (ב-ג), כלומר הדוברים עונים למשורר שדרכם של הרשעים מצליחה, והם הורסים אפילו את היסודות, ועל כן יש להגיע למסקנה: "צַדִּיק מַה פָּעָל?" - אין לצדיק ברירה אלא לברוח. 

בקשת המשורר לפגוע ברשעים (ד-ז)

המשורר, הבטוח בה', לא מעוניין לברוח מפני הרשעים, והוא פונה לה'. בתחילה המשורר מבהיר שה' היושב במרום יודע להבחין בין בני האדם: "ה' בְּהֵיכַל קׇדְשׁוֹ ה' בַּשָּׁמַיִם כִּסְאוֹ עֵינָיו יֶחֱזוּ עַפְעַפָּיו יִבְחֲנוּ בְּנֵי אָדָם" (ד), ועל כן הוא יודע להבחין בין הצדיק והרשע: "ה' צַדִּיק יִבְחָן וְרָשָׁע וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ" (ה), ולאחר שהוא יעשה הבחנה בין הצדיק והרשע, המשורר מבקש שה' יפגע ברשעים: "יַמְטֵר עַל רְשָׁעִים פַּחִים אֵשׁ וְגׇפְרִית וְרוּחַ זִלְעָפוֹת מְנָת כּוֹסָם. כִּי צַדִּיק ה' צְדָקוֹת אָהֵב יָשָׁר יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ" (ו-ז).

כתיבה: נתנאל שפיגל