מזמור זה הוא מזמור תפילה לה', בו המשורר מביע את ביטחונו בה'. המזמור נפתח בכותרת: "מִכְתָּם לְדָוִד" (א).
בקשת המשורר (א-ב)
המשורר מבקש מה': "שׇׁמְרֵנִי אֵל כִּי חָסִיתִי בָךְ. אָמַרְתְּ לַה' אֲדֹנָי אָתָּה טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ" (א-ב)
דחיית האלילות (ג-ד)
בפסקה זו המשורר מעיד על עצמו שהוא לא עובד עבור האלילים שבארץ "לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כׇּל חֶפְצִי בָם.... בַּל אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם מִדָּם וּבַל אֶשָּׂא אֶת שְׁמוֹתָם עַל שְׂפָתָי".
האמונה בה' (ה-ח)
כהמשך לדחיית האלילות המשורר מעיד על עצמו שהוא מאמין בה': "ה' מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי" (ה). לא רק זאת, אלא שהמשורר אומר שהוא מברך את ה', גם בשעת הייסורים: "אֲבָרֵךְ אֶת ה' אֲשֶׁר יְעָצָנִי אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי" (ז), ומסכם: "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט" (ח).
הביטחון בה' (ט-יא)
לאחר ההצהרה באמונה בה', המשורר מדגיש שהוא בטוח וסמוך על ה': "לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי אַף בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח. (ט), ומבקש מה': "תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח" (יא).
כתיבה: נתנאל שפיגל