על טיבו של מזמור זה נחלקו פרשנים. יש מי שרואה בו מזמור חינוכי-דידקטי, ויש מי שרואה בו מזמור פולחני, המבהיר מי יכול להיכנס למקדש. המזמור נפתח בכותרת "מִזְמוֹר לְדָוִד" (א).
פתיחה (א)
המזמור נפתח בשאלה: "ה' מִי יָגוּר בְּאׇהֳלֶךָ מִי יִשְׁכֹּן בְּהַר קׇדְשֶׁךָ" (א). ומכאן והלאה באה רשימת תכונות המציגות את האדם האידיאלי.
האדם האידיאלי (ב-ד)
בתחילה מובאות תכונות כלליות: "הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ", ולאחר מכן באות תכונות השייכות להתנהלות חברתית: "לֹא רָגַל עַל לְשֹׁנוֹ לֹא עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה וְחֶרְפָּה לֹא נָשָׂא עַל קְרֹבוֹ". לאחר אלו שוב באות שתי תכונות כלליות: "נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס וְאֶת יִרְאֵי ה' יְכַבֵּד", ואז באות תכונות הנוגעות לשקר ומרמה: "נִשְׁבַּע לְהָרַע וְלֹא יָמִר. כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ וְשֹׁחַד עַל נָקִי לֹא לָקָח".
חתימה (ה)
המזמור חותם בקביעה שמי שידבק בתכונות אלה, לא ימוט: "עֹשֵׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם" (ה).
כתיבה: נתנאל שפיגל