תקציר תהילים פרק ט'

מזמור זה יסודו בתפילת יחיד על אודות צרה שהמשורר נושע ממנה. המזמור נפתח בכותרת: "לַמְנַצֵּחַ עַל-מוּת לַבֵּן מִזְמוֹר לְדָוִד".

הודעה על הושעת ה' (ב-ז)

המשורר פותח בהודיה לה' על כך שהוא סייע בידו למגר את אויביו: "אוֹדֶה ה' בְּכָל-לִבִּי אֲסַפְּרָה כָּל-נִפְלְאוֹתֶיךָ… בְּשׁוּב-אוֹיְבַי אָחוֹר יִכָּשְׁלוּ וְיֹאבְדוּ מִפָּנֶיךָ" (ב-ד). המשורר מודה לה' על כך שעשה משפט צדק איתו, ופגע ברשעים: "כִּי-עָשִׂיתָ מִשְׁפָּטִי וְדִינִי יָשַׁבְתָּ לְכִסֵּא שׁוֹפֵט צֶדֶק. גָּעַרְתָּ גוֹיִם אִבַּדְתָּ רָשָׁע שְׁמָם מָחִיתָ לְעוֹלָם וָעֶד" (ה-ו).

שבח לה' (ח-יג)

בפסקה זו המשורר משבח את ה' באופן כללי: "וַה' לְעוֹלָם יֵשֵׁב כּוֹנֵן לַמִּשְׁפָּט כִּסְאוֹ. וְהוּא יִשְׁפֹּט-תֵּבֵל בְּצֶדֶק יָדִין לְאֻמִּים בְּמֵישָׁרִים" (ח-ט), ואז עובר לתאר את יחס ה' לצדיקים: "וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ כִּי לֹא-עָזַבְתָּ דֹרְשֶׁיךָ ה'... כִּי-דֹרֵשׁ דָּמִים אוֹתָם זָכָר לֹא-שָׁכַח צַעֲקַת עֲנָוִים" (יא-יג).

בקשת המשורר לישועה (יד-כא)

בסוף המזמור, המשורר עובר לבקשתו: "חָנְנֵנִי ה' רְאֵה עָנְיִי מִשֹּׂנְאָי מְרוֹמְמִי מִשַּׁעֲרֵי מָוֶת. לְמַעַן אֲסַפְּרָה כָּל-תְּהִלָּתֶיךָ בְּשַׁעֲרֵי בַת-צִיּוֹן אָגִילָה בִּישׁוּעָתֶךָ" (יד-טו). המשורר מבקש מה' שהוא יפגע ברשעים "יָשׁוּבוּ רְשָׁעִים לִשְׁאוֹלָה" (יח) ובמקביל יושיע את העניים "כִּי לֹא לָנֶצַח יִשָּׁכַח אֶבְיוֹן תִּקְוַת עֲנִיִּים תֹּאבַד לָעַד" (יט). 

כתיבה: נתנאל שפיגל