מזמור זה הוא תפילת יחיד והנושא הכללי שלה הוא בקשה לפגיעה באויבי המשורר. המזמור נפתח בכותרת "שִׁגָּיוֹן לְדָוִד אֲשֶׁר-שָׁר לַה' עַל-דִּבְרֵי-כוּשׁ בֶּן-יְמִינִי" (א).
המזמור בנוי בצורה כיאסטית: בתחילה מובאת בקשתו של המשורר לישועה, והמשורר מצדיק את בקשתו על ידי הודעה שאין בו רבב. במרכז המזמור מוצבת הבקשה למשפט צדק, ולאחריה המשורר מצדיק את הרשעת הרשעים במשפט באמצעות פירוט חטאיהם והחתימה מביאה את הישועה שהמשורר ביקש בתחילת המזמור.
פתיחה: בקשת המשורר לישועה (ב-ג)
המשורר מעיד על עצמו שהוא בטוח בה' "ה' אֱלֹהַי בְּךָ חָסִיתִי", ועל כן הוא מבקש הושעה מה' מחשש: "פֶּן-יִטְרֹף כְּאַרְיֵה נַפְשִׁי פֹּרֵק וְאֵין מַצִּיל" (ג).
מעשי המשורר: הצדקת בקשת המשורר לישועה (ד-ו)
המשורר מצדיק את טענתו ואומר שאם הוא עשה מעשה שבעקבותיו הוא לא זכאי לישועת ה', אז "יִרַדֹּף אוֹיֵב נַפְשִׁי וְיַשֵּׂג וְיִרְמֹס לָאָרֶץ חַיָּי וּכְבוֹדִי לֶעָפָר יַשְׁכֵּן". כלומר לטענת המשורר אין בו רבב, ולכן ה' צריך להושיע אותו.
משפט צדק (ז-יד)
בשלב הזה, לאחר שהמשורר הצדיק את בקשתו, הוא מבקש מה' שישפוט משפט צדק, בו ה' ירשיע את הרשע ויצדיק את הצדיק: "ה' יָדִין עַמִּים שָׁפְטֵנִי ה' כְּצִדְקִי וּכְתֻמִּי עָלָי. יִגְמָר נָא רַע רְשָׁעִים וּתְכוֹנֵן צַדִּיק וּבֹחֵן לִבּוֹת וּכְלָיוֹת אֱלֹהִים צַדִּיק" (ט-י). המשורר מדגיש את תכונות ה': "אֱלֹהִים שׁוֹפֵט צַדִּיק" "וְאֵל זֹעֵם בְּכָל-יוֹם" (יב) – כלומר ה' שופט משפט צדק וזועם על הרשעים.
מעשי הרשעים: הצדקת העמדת הרשעים למשפט (טו-יז)
לקראת סיום המזמור המשורר מזכיר את חטאי הרשעים: "הִנֵּה יְחַבֶּל-אָוֶן וְהָרָה עָמָל וְיָלַד שָׁקֶר. בּוֹר כָּרָה וַיַּחְפְּרֵהוּ וַיִּפֹּל בְּשַׁחַת יִפְעָל. יָשׁוּב עֲמָלוֹ בְרֹאשׁוֹ וְעַל קָדְקֳדוֹ חֲמָסוֹ יֵרֵד" (טו-יז). מעשים אלה מצדיקים את טענת המשורר למשפט צדק ולהרשעת הרשעים.
חתימה: הישועה (יח)
לאחר שה' מילא את בקשת המשורר, ושפט משפט צדק, המשורר מודה לו: "אוֹדֶה ה' כְּצִדְקוֹ וַאֲזַמְּרָה שֵׁם-ה' עֶלְיוֹן".
כתיבה: נתנאל שפיגל