מזמור זה הוא תפילת היחיד ועיקרה בקשת רחמים מה' בעקבות צרה או מחלה. המזמור נפתח בכותרת: לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת עַל-הַשְּׁמִינִית מִזְמוֹר לְדָוִד (א)
המשורר פונה לה' בבקשת ישועה (ב-ו)
המשורר פונה לה' ומבקש ממנו שלא ייסר אותו, ושירחם עליו: "ה' אַל-בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנִי וְאַל-בַּחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנִי. חָנֵּנִי ה' כִּי אֻמְלַל-אָנִי רְפָאֵנִי ה' כִּי נִבְהֲלוּ עֲצָמָי" (ב-ג). המשורר מנסה "לשכנע" את ה' שעליו להושיע אותו בשתי טענות. הראשונה: "הוֹשִׁיעֵנִי לְמַעַן חַסְדֶּךָ", והשנייה: "כִּי אֵין בַּמָּוֶת זִכְרֶךָ בִּשְׁאוֹל מִי יוֹדֶה-לָּךְ" (ו).
מצב המשורר (ז-ח)
המשורר מתאר את מצבו העגום: "יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי אַשְׂחֶה בְכָל-לַיְלָה מִטָּתִי בְּדִמְעָתִי עַרְשִׂי אַמְסֶה. עָשְׁשָׁה מִכַּעַס עֵינִי עָתְקָה בְּכָל-צוֹרְרָי".
ישועת ה' (ט-י)
בסוף המזמור המשורר קורא לאויביו או למזיקיו לסור ממנו "כִּי-שָׁמַע ה' קוֹל בִּכְיִי" (ט), והמשורר מתאר כיצד הצרה שלו תעלם: "יֵבֹשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ מְאֹד כָּל-אֹיְבָי יָשֻׁבוּ יֵבֹשׁוּ רָגַע" (יא).
כתיבה: נתנאל שפיגל