מזמור זה עוסק בצרה כללית של המשורר ובעקבותיה התקווה והיבטחון בישועת ה'. המזמור נפתח בכותרת "מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ" (א).
הצרה (ב-ג)
המשורר מתאר שקמים עליו אויבים רבים, שמנסים להשפיל אותו "רַבִּים אֹמְרִים לְנַפְשִׁי אֵין יְשׁוּעָתָה לּוֹ בֵאלֹהִים" (ג).
התקווה שהופכת לביטחון (ד-ז)
למרות האמירות של אויביו, המשורר בטוח בה': "וְאַתָּה ה' מָגֵן בַּעֲדִי כְּבוֹדִי וּמֵרִים רֹאשִׁי. קוֹלִי אֶל־ה' אֶקְרָא וַיַּעֲנֵנִי מֵהַר קָדְשׁוֹ" (ד-ה). התקווה של המשורר הופכת לביטחון של ממש "לֹא־אִירָא מֵרִבְבוֹת עָם אֲשֶׁר סָבִיב שָׁתוּ עָלָי" (ז).
הישועה (ח-ט)
המשורר קורא לה' "קוּמָה ה' הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהַי" (ח) ובמקביל מתאר כיצד ה' כבר היכה את כל אויביו: "כִּי־הִכִּיתָ אֶת־כָּל־אֹיְבַי לֶחִישִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ". המשורר חותם את המזמור בקביעה "לַה' הַיְשׁוּעָה עַל־עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ" (ט).
כתיבה: נתנאל שפיגל