מזמור זה עוסק ביחס ה' והגויים בנוגע לעול ולכפיפות הגויים לה' ולמלכו.

מרד הגויים (א-ג)

המשורר מתאר שהגויים "רָגְשׁוּ" והם התייצבו על ה' ועל משיח ה' (כלומר, המלך) בדרישה "נְנַתְּקָה אֶת־מוֹסְרוֹתֵימוֹ וְנַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ עֲבֹתֵימוֹ" (ג). הגויים מבקשים להסיר את העול של ה' ומשיחו, ולא לעבוד אותם.

תגובת ה' הכפולה (ד-ט)

בעקבות הדרישה של הגויים, המשורר מתאר את ה' מלגלג על בקשתם: "יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק אֲדֹנָי יִלְעַג־לָמוֹ" (ד). ה' מעיד על עצמו שהוא המליך את המלך בירושלים, והמלך (או המשורר) מעידים גם הם שה' קרא למלך: "בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ" (ז). ה' הבטיח למלך שלטון בגויים "תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם" (ט).

הכנעת הגויים (י-יב)

הדובר (ייתכן שהמשורר, ה' או המלך) פונה למלכים ומציע להם "עִבְדוּ אֶת־ה' בְּיִרְאָה וְגִילוּ בִּרְעָדָה. נַשְּׁקוּ־בַר (=יתכן והכוונה לבן, המלך) פֶּן־יֶאֱנַף וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ כִּי־יִבְעַר כִּמְעַט אַפּוֹ אַשְׁרֵי כָּל־חוֹסֵי בוֹ" (יא-יב).

 

כתיבה: נתנאל שפיגל