מזמור זה עוסק ביחס שבין הצדיק והרשע, ובמיוחד בגמול של שניהם.

מעשי הצדיק (א-ב)

המזמור פותח בקריאה "אַשְׁרֵי הָאִישׁ" ומפרט את מעשיו של האיש הצדיק. בתחילה המשורר מציין שהצדיק לא חובר אל הרשעים: "לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב" (א), ולאחר מכן מתאר גם את מעשיו: "כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה" (ב).

הצדיק והרשע: הגמול (ג-ד)

בעקבות מעשיו של הצדיק הוא יזכה לגמול חיובי "וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל־פַּלְגֵי־מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא־יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ" (ג), ובניגוד אליו הרשע יבול "כַּמֹּץ אֲשֶׁר־תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ" (ד).

סיכום (ה-ו)

המזמור חותם באחרית הצדיק והרשע. ב"משפט", כנראה לעתיד לבוא, לא יקומו הרשעים, כלומר "אין להם תקומה ליום הדין" (ר"י קרא), בניגוד לעדת הצדיקים: "כִּי־יוֹדֵעַ ה' דֶּרֶךְ צַדִּיקִים וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד" (ו).

 

כתיבה: נתנאל שפיגל