התרחקות ה' מהעם (א-יא)
ה' מדבר אל משה ואומר לו שהכניסה לארץ תעשה בלי הליווי של ה' אלא רק בליווי של מלאך "כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ כִּי עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף אַתָּה פֶּן-אֲכֶלְךָ בַּדָּרֶךְ" (ג). העם שומע "אֶת-הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה" (ד) והם מתאבלים. כחלק מהאבלות, ובעקבות צו ה', העם מורידים את "עדים" (=תכשיטיהם) מעליהם. גם משה מתרחק מהמחנה ושם את אהלו מחוץ למחנה. הכתוב מבקש לחבר בין משה וה', כך משה קורא לאוהל שלו "אֹהֶל מוֹעֵד", שהוא השם הרגיל במקרא למשכן. בנוסף עמוד הענן עומד בפתח האוהל ולבסוף הכתוב קובע שהשיח שבין ה' למשה הופך להיות קרוב מאד: "וְדִבֶּר ה' אֶל-מֹשֶׁה פָּנִים אֶל-פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ" (יא).
משה מבקש קרבה לה' (יב-טז)
משה פונה אל ה' ומבקש ממנו "הוֹדִעֵנִי נָא אֶת-דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ לְמַעַן אֶמְצָא-חֵן בְּעֵינֶיךָ וּרְאֵה כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה" (יג). בעצם משה מערער על ההחלטה הקודמת של ה' ומבקש ממנו לא להבין את דרכו של השליח (לֹא "הוֹדִעֵנִי אֵת אֲשֶׁר-תִּשְׁלַח עִמִּי") אלא את דרכו שלו, של ה', שיוביל את עם ישראל לארץ. ה' עונה למשה ש"פָּנַי יֵלֵכוּ" (יד), כלומר ה' מסכים ומבטל את הגזירה. כעת משה מבקש שגם תהיה הפלייה בין עם ישראל לשאר העמים, ושה' לא ישרה את שכינתו עליהם, כלומר משה מבקש שהברית המיוחדת "ווְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (י"ט, ו) לא תתבטל.
ה' נענה: המפגש בנקרת הצור (יז-כג)
ה' נענה גם לבקשתו השנייה של משה "כִּי-מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם" (יז). כעת משה מבקש בקשה שלישית, נועזת "וַיֹּאמַר הַרְאֵנִי נָא אֶת-כְּבֹדֶךָ" (יח). ה' עונה למשה שאדם לא יכול לראות את פני ה' מכיוון ש"לֹא-יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי" (כ). ה' מסכם עם משה שהם יפגשו על נקרת הצור וה' "יתכסה עם ידיו" עד שיעבור, ולאחר שיעבור אותו ה' יסיר את ידיו ומשה יוכל "לראות את אחורי ה'" ולא את פניו.