החטא (א-ו)

העם רואה שמשה מתעכב מלרדת מההר ונקהל על אהרן ומבקש "קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ" (א). אהרן מבקש מהעם את נזמי הזהב שלהם והוא עושה ("וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ") מהם פסל זהב בצורת עגל. אהרון קורא ואומר "חַג לַה' מָחָר" (ה). למחרת העם מקריב קרבנות, אוכלים ושותים.

משה וה' (ז-יד)

בזמן שמשה נמצא עם ה' על ההר, ה' מעדכן אותו במה שארע "סָרוּ מַהֵר מִן-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה" (ח). ה' מודיע למשה שהוא עומד להשמיד את העם ולהפוך את משה ל"אבא" של עם חדש. משה מבקש מה' שלא יעשה זאת בכמה טענות. הראשונה שהמצרים יחשבו שהוצאת את העם בשביל להרוג אותם במדבר ושנית יש לזכור את ברית האבות. ה' מתנחם (=מתחרט) על הגזירה הקשה, אך זה לא הסוף.

ביטול הברית: שבירת הלוחות (טו-כ)

כשמשה יורד מן ההר עם לוחות העדות, המסמלים ומעידים על הברית שבין ה' ועם ישראל, ורואה את העגל הוא משליך את שני הלוחות מידיו והם נשברים, מכיוון שהברית הופרה. משה לוקח את העגל, שורף אותו, טוחן אותו, מוסיף למים ומשקה בו את בני ישראל.

השיחה עם אהרון (כא-כה)

משה פונה אל אהרון ושואל אותו איך דבר כזה קרה "מֶה-עָשָׂה לְךָ הָעָם הַזֶּה כִּי-הֵבֵאתָ עָלָיו חֲטָאָה גְדֹלָה" (כא). אהרון אומר למשה שהרי הוא יודע שהעם הוא "בְרָע" והם ביקשו לעשות אלהים "אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ", הוא לקח את הנזמים מהעם ורק השליך אותם באש, והעגל יצא.

בני לוי פורעים בעם (כו-כט)

משה מבין שיש צורך לעשות מעשה. הוא עומד בשער המחנה וזועק "מִי לַה' אֵלָי", ונאספים אליו בני לוי. משה מצווה אותם להרוג אנשים מהמחנה, ולא נותן הבחנה ברורה את מי להרוג. באותו היום מתים 3000 אנשים.

משה וה' (ל-לה)

למחרת משה שוב עולה לה' במטרה שהוא יכפר על החטא. משה מתחנן בפני ה' ומבקש ממנו למחול לעם, ולא "מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" (רש"י: "מכל התורה"; רשב"ם (וכן ראב"ע בפירוש הארוך ורמב"ן): "ספר חיים"). ה' אומר למשה שעליו להודיע לעם ש"וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטָּאתָם" (לד) וה' אכן נגף בעם בעקבות העגל "אֲשֶׁר עָשָׂה אַהֲרֹן" (לה).