פרקנו מתאר את הדרך למשיחת הכוהנים בימי המילואים.

פתיחה (א-ג)

הפרק פותח בפתיחה לטקס "וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר-תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְקַדֵּשׁ אֹתָם לְכַהֵן לִי" (א). טקס המילואים כולל: פר אחד, שני אילים, לחם ומצות מסוגים שונים. התיאור הכללי שמובא בפסוקים אלו מורחב שלב אחרי שלב.

שלב ראשון: "הקרבת" אהרן ובניו (ד-ט) ו"הקרבת" הפר לה' (י-טז)

ה' מצווה 'להקריב' (לקרב) את אהרון ואת בניו לאוהל מועד ולרחוץ אותם במים. לאחר שאהרון שם את בגדיו, יש ליצוק עליו שמן משחה שמסמל את כניסתו לתפקיד ותחילתו של טקס ההקדשה. טקס המילואים נקרא על שם "מילוי היד" של אהרון ובניו "וּמִלֵּאתָ יַד-אַהֲרֹן וְיַד-בָּנָיו" (ט)

במקביל להקרבת אהרון ובניו לאוהל מועד יש 'להקריב' את הפר לפני אוהל מועד. אהרון ובניו סומכים את ידיהם על ראש הפר, שוחטים אותו ושופכים מהדם אל יסוד המזבח. את השאריות מקריבים למזבח ושורפים את הפר ואת העור באש מחוץ למחנה.

שלב שני: זריקת דם האיל הראשון על המזבח (טו-יח) וזריקת דם האיל השני על הכוהנים (יט-כא)

לאחר הטיפול בכוהנים והלבשתם והקרבת הפר כעת יש לטפל בשני האיילים. כמו בפר גם אצל האייל אהרון ובניו צריכים לסמוך את ידיהם על ראשו, שוחטים אותו ואת דמו יש לזרוק סביב המזבח. את כל האיל יש להקריב כעלה.

העבודה של האיל השני שונה מהאיל הראשון.בכך שהדם לא נזרק על המזבח בתחילה אלא על תנוך האוזו ועל הבהן של הכהנים. ורק לאחר מכן הדם ניתן על המזבח. מהדם שניתן על המזבח יש להזות על אהרון ובניו ועל בגדיהם.

שלב שלישי: קרבן המילואים (כב-לז)

השלב השלישי של הטקס הוא החלק המרכזי שבו העבודה לא נעשית בצורה הרגילה (כמו הקרבנות הקודמים) אלא עבודה המיוחדת לטקס המילואים. ה"שחקנים" הראשיים של הטקס הם החלקים הפנימיים של האיל השני "וְלָקַחְתָּ מִן-הָאַיִל הַחֵלֶב וְהָאַלְיָה וְאֶת-הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת-הַקֶּרֶב וְאֵת יֹתֶרֶת הַכָּבֵד וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת-הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵיהֶן וְאֵת שׁוֹק הַיָּמִין" (כב) ושאר המזונות שנזכרו בתחילת הפרק "וְכִכַּר לֶחֶם אַחַת וְחַלַּת לֶחֶם שֶׁמֶן אַחַת וְרָקִיק אֶחָד  מִסַּל הַמַּצּוֹת אֲשֶׁר לִפְנֵי ה'" (כג). טקס המילואים כולל הנפה של החזה של איל המילואים (פעולה המאפיינת את קרבן שלמים). בסופו של הטקס אהרון ובניו אוכלים את בשר האיל ואת הלחם שבסל.

שלב רביעי: מציאות רגילה, עולת התמיד (לח-מו)

לאחר תיאור טקס המילואים ומינוי אהרון ובניו לכהנים הכתוב עוסק בשגרה הרגילה שבמשכן: קרבן התמיד שמוקרב בבוקר ובין הערביים. הפרק מסתיים באמירה חגיגית כלפי השראת השכינה במשכן "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים. וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם  אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיהֶם" (מה-מו)