תקציר שמות פרק כ"ו

יריעות המשכן (א-ו)

את המשכן יש לכסות בכיסויים. השכבה הראשונה של הכיסוי היא עשר יריעות (רצועות בדים) שעשויים משש, תכלת, ארגמן ותולעת שני. הכתוב מפרט כיצד היריעות צריכות להיות מסודרות: היריעות מחוברות עם קרסי זהב, חמישים במספר.

יריעות האוהל (ז-יד)

מעל יריעות המשכן היתה שכבה שנייה של כיסוי – יריעות האוהל. מדובר ביריעות העשויות מצמר עזים שחוברו זו לזו באמצעות קרסי נחושת. מעל שתי השכבות האלה יש שכבה שלישית והיא המכסה העליון של האוהל "עֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וּמִכְסֵה עֹרֹת תְּחָשִׁים מִלְמָעְלָה" (יד).

קרשי המשכן, הבריחים והאדנים (טו-ל)

במשכן היו ארבעים ושמונה קרשים: עשרים קרשים "לַמִּשְׁכָּן", עשרים קרשים לצלע המשכן; שישה קרשים לירכתי המשכן ושני קרשים "לִמְקֻצְעֹת הַמִּשְׁכָּן בַּיַּרְכָתָיִם". כדי שהקרשים יעמדו כראוי יש לייצבם לכן לכל קרש היו שתי ידות שהוכנסו לתוך האדנים, כך שהיו שני אדנים לכל קרש. האדנים היו עשויים מכסף. הבריחים חיברו בין קבוצת קרשים של קיר אחד לקיר אחר. לכל קיר היו חמישה בריחים: שניים למעלה, שנים למטה ואחד באמצע ("הַבְּרִיחַ הַתִּיכֹן").

הפרוכת והכלים שלידה (לא-לז)

לאחר הציווי על בניית המשכן הכתוב עוסק בהכנסת הכלים מהפרק הקודם. לפני הכנסת הכלים יש להפריד בין הקודש ובין קודש הקודשים במשכן באמצעות הפרוכת שעשויה גם היא מ"תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר" (לא). מעתה ניתן להכניס לקודש הקודשים את ארון העדות עם הכפורת מעליה, ומחוץ לפרוכת (בקודש) ניתן להכניס את השולחן והמנורה. הכתוב מסיים בציווי עשיית מסך (פתח) ראשי לאוהל המשכן.