דיני משפט וצדק (א-ט)
בפסקה זו נמצאים דינים שונים הנוגעים כולם במסר אחד: האדם צריך להיות מוסרי ופועל בצורה ישרה. דנים אלו כוללים פנייה אל האדם מהשורה, למשל: "אַל-תָּשֶׁת יָדְךָ עִם-רָשָׁע" (א), "כִּי-תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ" (ה) "וְגֵר לֹא תִלְחָץ" (ט) וגם דינים לשופטים: "לֹא-תִהְיֶה אַחֲרֵי-רַבִּים לְרָעֹת" (ב) או "וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים" (ח).
דיני שמיטה ושבת (י-יג)
כהמשך לפסקה הקודמת הדורשת להתנהג בצורה מוסרית באות מצוות השמיטה והשבת עם נימוקים חברתיים-מוסריים. כך בשמיטה "וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה כֵּן-תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ" (יא) ובשבת "לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן-אֲמָתְךָ וְהַגֵּר" (יב) – טעם שלא מופיע בעשרת הדברות שבספר שמות אלא בספר דברים.
דיני מועדים (יד-יט)
בניגוד לדינים שנזכרו עד עתה בפרשת משפטים, לדיני המועדים אין קשר כלל לחברה ולבניית סדר חברתי נכון. הכתוב מזכיר את חג המצות, חג הקציר ואת חג האסיף. אחרי הזכרת שלושת הרגלים הכתוב עובר לדינים לעבודת ה' במקדש: איסור הקרבת חמץ על המזבח, מצוות ביכורים ואיסור בישול גדי בחלב אמו ("ולפי שברגל היו אוכלין בהמות הרבה הזהיר בפרשת הרגלים שלא לבשל גדי בחלב אמו").
ההבטחה לקראת הכניסה לארץ (כ-לג)
חתימת המשפטים הרבים שנזכרו בפרשה כוללת הבטחה: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי" (כ) ולאחר הכניסה לארץ גם יהיה ליווי צמוד "וְשָׁלַחְתִּי אֶת-הַצִּרְעָה לְפָנֶיךָ וְגֵרְשָׁה אֶת-הַחִוִּי אֶת-הַכְּנַעֲנִי וְאֶת-הַחִתִּי מִלְּפָנֶיךָ" (כח). הבטחות אלו מותנות בשמירת החוקים והמצוות "כִּי אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקֹלוֹ וְעָשִׂיתָ כֹּל אֲשֶׁר אֲדַבֵּר וְאָיַבְתִּי אֶת-אֹיְבֶיךָ וְצַרְתִּי אֶת-צֹרְרֶיךָ" (כב). הכתוב מפרט ומביא אזהרות להתקרבות עם הגויים שבארץ והאיסור לכרות עמם ברית כחשש לעבודת אלהיהם.