חוקי חג הפסח וחג המצות (א-כח)

לפני שהכתוב עובר לתאר את סיפור יציאת מצרים, הוא מונה את חוקי הפסח, אלו ששייכים לאותו הערב בו יצאו ממצרים ואלו ששייכים לפסח שייחגג למשך דורות בעם ישראל. בזמן שה' יעבור בבתי המצרים וינגוף בהם, עם ישראל צריך לאכול את זבח הפסח. בבתים הישראלים יש למרוח דם על המשקוף והמזוזות וכך "וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם וְרָאִיתִי אֶת-הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם (=לדלג או להגן. ראו בשיעורו של הרב יעקב מדן וכן בפוסט מאת חנן פורת) וְלֹא-יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (יג).

לאחר שמשה מקבל את הצו מה', משה מעביר את הדברים אל הזקנים ואף מזכיר את זיכרון הפסח לעתיד לבוא לאחר הכניסה לארץ ישראל.

מכת בכורות והיציאה ממצרים (כט-לו)

בין שני פירוטי החוק של הפסח בא המשך הסיפור על מכת בכורות "וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַה' הִכָּה כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה" (כט). פרעה קורא למשה ואהרן ומבקש מהם לצאת מהארץ "וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת-ה' כְּדַבֶּרְכֶם" (לא). המצרים ממהרים לשלח את עם ישראל והם יוצאים ברכוש גדול כפי שהבטיח ה'. מעתה אותו ערב יחגג לדורות: "הוּא-הַלַּיְלָה הַזֶּה לַה' שִׁמֻּרִים לְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם" (מב).

חוקי הפסח (מג-נא)

כעת הכתוב חוזר לעסוק בדיני הפסח. בפסוקים אלו הדגש הוא על מי אמור לעשות את הפסח: "כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל יַעֲשׂוּ אֹתוֹ" (מז) ומי לא, למשל "כָּל-בֶּן-נֵכָר לֹא-יֹאכַל בּוֹ" (מג). הכתוב בסופו של דבר מסכם "וַיַּעֲשׂוּ כָּל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת-מֹשֶׁה וְאֶת-אַהֲרֹן כֵּן עָשׂוּ" (נ).