תקציר שמות פרק ט"ו

רוב הפרק מורכב משירה המכונה בפינו "שירת הים". לאחר השירה מופיעה "שירת מרים" ששם דיווח קצר על שירת הנשים. בסוף הפרק מובא סיפור מרה ואילים.

גדולת ה' ומלחמתו בפרעה (א-ה)

לאחר הפתיחה "אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה' וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר" (א) השיר עובר לתיאור גדולת ה' ותיאורו כא-ל חזק "עָזִּי... אִישׁ מִלְחָמָה". בסוף הפסקה בא הסבר מדוע ה' מתואר כאיש מלחמה "מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם-סוּף" (ד).

פירוט מלחמתו של ה' במצרים (ו-י)

בחלק זה השיר עובר לתאר כיצד ה' הצליח לגבור על המצרים. הפסקה פותחת בחוזקו של ה' "יְמִינְךָ ה' נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ" (ו) כוחו של ה' בא לידי ביטוי בקלות שבה הוא יכול לחולל ניסים "וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ-נֵד נֹזְלִים קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב-יָם" (ח) או "נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם צָלְלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים" (י)

גדולת ה' ותוצאת המלחמה – פחד העמים (יא-טז)

גדולתו של ה' כאיש מלחמה חזק שתוארה בשתי הפסקות הקודמות כעת באה כאמירה כללית על מעמדו של ה' מול האלים האחרים "מִי-כָמֹכָה בָּאֵלִם ה' מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא" (יא). העמים האחרים (שמאמינים באלים החלשים האחרים) כעת מפחדים "תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד" (טו) והפחד ילווה אותם עד שעם ישראל יכנס לארץ "עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה'" (טז).

חתימת השיר (יז-יח) ושירת מרים (כ-כא)

השיר נחתם בבקשה "תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ" – תביא את העם להר נחלתך, אל ארץ כנען ושם יהיה "מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי". כאמירה חותמת השיר מסיים בהמלכת של הקב"ה: "ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד" וחוזר לתאר את האירוע עליו מוסב השירה (יט). בפסוקים כ-כא מובאת "שירת מרים": מרים "הַנְּבִיאָה" יחד עם כל הנשים יוצאות "בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת" ושרות גם הן "שִׁירוּ לַה' כִּי-גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם"

סיפור מרה (כב-כז)

עם ישראל נוסע מים סוף אל מדבר שור והם לא מוצאים מים. כשהם מוצאים מים הם מגלים שהמים מרים. המים הופכים להיות מתוקים על ידי השלכת עץ אל המים. במרה ה' נתן לעם ישראל חק ומשפט וגם תנאי לקיום המצוות "אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְו‍ֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל-חֻקָּיו כָּל-הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא-אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ" הסיפור מסתיים בהגעה של עם ישראל לאילים ששם מצאו שתים עשרה עינות מים.