מכת דבר (א-ז)
ה' מצווה את משה ללכת אל פרעה (שוב) ולהתריע בפניו על מכה נוספת - "דֶּבֶר כָּבֵד מְאֹד" (ג). כמו במכה הקודמת, גם במכת דבר יש הפליה בין עם ישראל ובין המצרים. בעקבות הדבר הכבד "וַיָּמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם" (ו). למרות שפרעה מבין שמקנה ישראל לא נפגע, פרעה ממשיך להתעקש ולא משחרר את העם.
מכת שחין (ח-יב)
המכה השישית נעשית ללא התרעה מוקדמת, אך היא נעשית לעיני פרעה: "קְחוּ לָכֶם מְלֹא חָפְנֵיכֶם פִּיחַ כִּבְשָׁן וּזְרָקוֹ מֹשֶׁה הַשָּׁמַיְמָה לְעֵינֵי פַרְעֹה. וְהָיָה לְאָבָק עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם וְהָיָה עַל-הָאָדָם וְעַל-הַבְּהֵמָה לִשְׁחִין פֹּרֵחַ אֲבַעְבֻּעֹת בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם" (ח-ט). החרטומים שוב מוזכרים אך הפעם הם אפילו לא מנסים לחקות את המכה אלא רק מתואר סבלם של החרטומים "וְלֹא-יָכְלוּ הַחַרְטֻמִּים לַעֲמֹד לִפְנֵי מֹשֶׁה מִפְּנֵי הַשְּׁחִין" (יא). ועדיין פרעה לא מסכים לשחרר את עם ישראל.
מכת ברד (יג-לה)
כפי שניתן לראות מכת ברד מיוחדת בכמות הפסוקים שהיא תופסת. ההתרעה על מכת ברד היא הארוכה ביותר. אך מעבר לאורך נראה שמכת ברד היא אחת המכות החזקות ביותר שבאו על מצרים "בַּפַּעַם הַזֹּאת אֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת-כָּל-מַגֵּפֹתַי אֶל-לִבְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ בַּעֲבוּר תֵּדַע כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל-הָאָרֶץ" (יד). (על הצעת קריאה מעניינת לגבי מכת ברד ויחסה לשאר המכות שמעו בשיעורו של פרופ' יונתן גרוסמן).
המכה החזקה גורמת לפרעה להודות בחטאו: "חָטָאתִי הַפָּעַם ה' הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים" (כז) אך גם הפעם לאחר תפילתו של משה להפסקת הברד, פרעה חוזר בו "וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי-חָדַל הַמָּטָר וְהַבָּרָד וְהַקֹּלֹת וַיֹּסֶף לַחֲטֹא וַיַּכְבֵּד לִבּוֹ הוּא וַעֲבָדָיו" (לד)