לאחר החטא של דוד שתואר בפרק הקודם, מגיע נתן אל דוד ומוכיח אותו בצורת משל.
משל כבשת הרש (א-יד)
ה' שולח את נתן לדוד, ונתן מציג בפני דוד סיפור שלכאורה לא שייך אליו: שני אנשים גרו בעיר אחת. איש אחד היה עשיר והאחר היה רש (=עני). לעשיר היה הרבה צאן ובקר ולעני לא היה דבר מלבד כבשה אחת קטנה. יום אחד הגיע אורח לבית העשיר, והעשיר רצה להכין עבור האורח ארוחה. אך העשיר חמל על צאנו שלו ולכן לקח את הכבשה של האיש העני ובישל ממנה ארוחה לאורח.
כשדוד שומע את הסיפור, הוא כועס וחורץ את גורל האיש העשיר "בֶן מָוֶת הָאִישׁ הָעֹשֶׂה זֹאת" (ה). נתן מיד פונה אל דוד ואומר לו "אַתָּה הָאִישׁ" ופורס בפניו נבואת תוכחה קשה ועונש: "וְעַתָּה לֹא תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד עוֹלָם" (י). לאחר שנתן פורס בפני דוד את התוכחה ואת העונשים, דוד מודה בחטאו. נתן מודיע לדוד שהבן שנולד ממעשה החטא – ימות.
חולי הילד ומותו, לידת שלמה-ידידיה (טו-כה)
התינוק נהיה חולה, ודוד מתפלל עליו. דוד מתנהל בצורה של אבלות: הוא צם, שוכב על הארץ. לאחר שבעה ימים הילד מת. לאחר שדוד שומע שהילד מת, הוא קם, מתרחץ, מחליף את בגדיו, משתחווה לה', ואוכל לחם. אנשיו תוהים מדוע לאחר מות הילד דוד מפסיק להתנהג באבלות, ודוד מסביר "וְעַתָּה מֵת לָמָּה זֶּה אֲנִי צָם הַאוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ עוֹד אֲנִי הֹלֵךְ אֵלָיו וְהוּא לֹא יָשׁוּב אֵלָי" (כג). לאחר מכן נולד ילד נוסף לבת שבע ודוד, שלמה, וה' קרא לו ידידיה.
חתימה מעין הפתיחה: סיכום המלחמה בבני עמון (כו-לא)
כזכור סיפור החטא נפתח בתיאור המלחמה בבני עמון. הפסקה החותמת את סיפור החטא מביאה את סיכום המלחמה וכיצד הצליח צבא דוד להביס את בני עמון.