שני הפסוקים הראשונים של הפרק הם המשך של הפרק הקודם. אכיש מציע לדוד להילחם אתו נגד ישראל. הסיפור נחתך כאן ויוצר אצלנו מתח גדול האם באמת דוד יילחם נגד עם ישראל?? מכאן פרקנו עובר לספר על שאול ובעלת האוב:
פתיחה: מצב המלחמה (ג-ד)
פסוקים אלו נותנים מידע על כמה אירועים, המוזכרים כאן כהקדמה חשובה להבנת הסיפור כולו: שמואל מת. שאול הסיר את האבות והידעונים מהארץ, והפלשתים נערכים למלחמה בגלבוע.
שאול מחפש מענה מה', אך פונה לבעלת אוב (ה-י)
שאול רואה את מחנה הפלשתים ומרגיש מאוים. הוא פונה אל ה', אך הוא לא עונה לו. שאול מרגיש שאין לו ברירה והוא הולך אל בעלת אוב שתעלה בפניו את שמואל. לצורך זה הוא מתחפש, מכיוון שהוא בעצמו אסר על שימוש באוב. כשמגיע שאול אל בעלת האוב, היא מפוחדת, שהרי היא חוששת שהמלך יפגע בה (על אף שהיא לא יודעת כמובן מי עומד מולה). שאול מבהיר שאין לה סיבה לדאוג.
בעלת האוב מעלה את שמואל. דברי שמואל לשאול (יא-יט)
ברגע שבעלת האוב מעלה את שמואל היא מבינה ששאול עומד לפניה: "וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה... לָמָּה רִמִּיתָנִי וְאַתָּה שָׁאוּל" (יב). שאול לא ממש מתייחס לשאלה שלה, ורוצה לדעת בבירור שמדובר בשמואל והוא מוודא זאת. רק לאחר מכן אנו שומעים את דברי שמואל מן האוב, שמוכיח את שאול בתוכחה נמרצת. שמואל כועס על שאול שהעלה אותו באוב, ומסביר לו שאם ה' לא עונה לו, זה רמז לכך שה' מעניש אותו. בסוף התוכחה שמואל מבשר לשאול את גורל המלחמה: "וּמָחָר אַתָּה וּבָנֶיךָ עִמִּי גַּם אֶת מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל יִתֵּן ה' בְּיַד פְּלִשְׁתִּים" (יט).
לאחר הנבואה: שאול שובר את הצום (כ-כד)
שאול שומע את דברי שמואל ונופל ארצה, ומסתבר שגם לא היו בו כוחות כיוון שלא אכל: "כִּי לֹא אָכַל לֶחֶם כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלָּיְלָה" (כ). בעלת האוב רואה את שאול ומשכנעת אותו לאכול. שאול מסרב בתחילה לאכול ורק לאחר הפצרה ממושכת הוא מתרצה ואוכל.