פלשתים נאספים במחנה שלהם לקראת מלחמה בישראל. גם שאול ואנשיו נאספים, חונים בעמק האלה ומתכוננים ללחימה. בניגוד למלחמות שקראנו עליהם לפני כן, כאן ההכנות שקטות, ושני המחנות מחכים בדריכות לפעולה מהצד השני: "וּפְלִשְׁתִּים עֹמְדִים אֶל הָהָר מִזֶּה וְיִשְׂרָאֵל עֹמְדִים אֶל הָהָר מִזֶּה וְהַגַּיְא בֵּינֵיהֶם" (ג). כך, פשוט ממתינים.
עלייתו של גוליית והצעתו (ד-יא)
לפתע יוצא פלשתי ששמו גולית, ענק ומאיים, ומציע הצעה מפתיעה. הפלשתי מציע חלופה למלחמה גדולה והרוגים רבים: במקום שהפלשתים יילחמו בישראלים, מספיק נציג ישראלי שיילחם בנציג פלשתי. אם הנציג הישראלי יצליח להביס את גוליית, הפלשתים ייהפכו לעבדים של עם ישראל, ואם הישראלי יוכנע על ידי הפלשתי, ישראל יהפכו לעבדים לפלשתים. שאול וכל ישראל שומעים את ההצעה - פוחדים ולא ממש יודעים מה לעשות.
במקביל דוד מגיע לשדה הקרב, ומציע לשאול המלך להילחם בפלשתי. שאול מתווכח בתחילה עם דוד אך בסוף משתכנע ושולח אותו אל הקרב מול גולית הענק.
נצחון דוד על גוליית (לח-נד)
שאול מלביש את דוד במדים, אך דוד מסיר אותם מיד "לֹא אוּכַל לָלֶכֶת בָּאֵלֶּה כִּי לֹא נִסִּיתִי". דוד בוחר לעצמו כלי נשק משונה: מקל וחמישה חלוקי נחל. גולית רואה את הציוד שהביא אתו דוד ומלגלג עליו. דוד מבהיר לו בצורה ברורה: "וְאָנֹכִי בָא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם ה' צְבָאוֹת אֱ-לֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ" (מה). ברגע שגולית מתקרב אליו, דוד מיידה אבן וזו פוגעת במצח גולית. האבן מפילה את הענק ארצה, ודוד מצליח להרוג את הפלשתי למרות שאין בידו חרב. הריגת הפלשתי הביאה לניצחון גדול של עם ישראל, והם מצליחים לרדוף אחרי הפלשתים עד שערי עקרון.
בן מי זה הנער? (נה-נז)
בסוף המלחמה ואחרי שדוד כבר הורג את גולית, שאול אינו מזהה את דוד ומנסה להבין מי הוא. על הפרשנות של פסוקים אלו ראו במאמרו של הרב עמיחי שהם, ובמאמר של הרב אמנון בזק.