תקציר שמואל א פרק י"ב

בפרקנו מובא נאומו של שמואל. בנאום ארבעה חלקים, המקבילים בין עבר ועתיד:

עבר: "הנה שמעתי בקולכם" (א-ה)

שמואל מנסה להבין מדוע העם רוצה במלך. הוא פותח בזה שהוא שמע לבקשתם של עם ישראל וכעת הוא רק מנסה להבין: "אֶת שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי וְאֶת מִי עָשַׁקְתִּי אֶת מִי רַצּוֹתִי וּמִיַּד מִי לָקַחְתִּי כֹפֶר וְאַעְלִים עֵינַי בּוֹ וְאָשִׁיב לָכֶם" (ג). העם מבהירים לשמואל שהוא לא פגע בהם ולא עשק אותם.

עבר: "ועתה התייצבו" (ו-יא)

כעת שמואל עובר לנאום המרכזי שלו ומדבר על המנהיגים שקדמו למלך. שמואל מזכיר את יעקב ואת משה אהרן, מדלג על יהושע ועובר לצרות שהיו בתקופת השופטים: סיסרא, פלשתים ומואב. שמואל מזכיר שה' שלח את השופטים "אֶת יְרֻבַּעַל וְאֶת בְּדָן וְאֶת יִפְתָּח" כדי להציל את עם ישראל.

עתיד: "אם תיראו... ושמעתם בקולו" (יב-טו)

כעת מזכיר שמואל את הצרה האחרונה שפקדה את עם ישראל: המלחמה בעמון והבקשה למלך. שמואל אינו מוכיח אותם על הבקשה עצמה אלא מדבר על מה שיקרה בעתיד. שמואל מבהיר שההצלחה של העם והמלך קשורים בצורה ישירה לשמיעת ישראל בקולו של ה'. ובעצם כפי ששמואל שמע לעם בבקשה למלך, כעת צריכים עם ישראל לשמוע בקול ה' וללכת בדרכיו.

עתיד: "גם עתה התייצבו" (טז-כה)

בשלב האחרון מציג שמואל לעם שהבקשה למלך הייתה שלילית: "וּדְעוּ וּרְאוּ כִּי רָעַתְכֶם רַבָּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם בְּעֵינֵי ה' לִשְׁאוֹל לָכֶם מֶלֶךְ" (יז). הקב"ה מוריד גשם ביום קציר (קיץ). עם ישראל נבהל מהמראה ומבקש משמואל שיתפלל בעבורם לה'. שמואל מבהיר לעם שהוא אמנם ימשיך להתפלל אך העיקר הוא שמיעתם בקול ה' בעתיד ולעבוד אותו באמת.