פרקנו מספר על המלכת המלך החדש, דוד, וכיצד הוא הגיע לארמון, עוד לפני שנהיה מלך בפועל.
דבר ה' לשמואל (א-ג)
ה' פותח את הפרק בקריאה לשמואל שעליו להפסיק להתאבל ועליו להמליך את המלך הבא. שמואל חושש ששאול יפגע בו, אך הקב"ה נותן בידו תשובה הגונה ששמואל יוכל לומר לשאול: "עֶגְלַת בָּקָר תִּקַּח בְּיָדֶךָ וְאָמַרְתָּ לִזְבֹּחַ לַה' בָּאתִי" (ב). ה' שולח את שמואל למשפחה מסוימת ואומר לו בפירוש: "וְאָנֹכִי אוֹדִיעֲךָ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה וּמָשַׁחְתָּ לִי אֵת אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ" (ג).
שמואל מחפש את המלך (ד-יב)
שמואל עושה כמאמר הקב"ה והולך לכיוון בית לחם יהודה. זקני העיר נחרדים למראהו של שמואל והוא עונה להם כפי שה' אמר לו: "וַיֹּאמֶר שָׁלוֹם, לִזְבֹּחַ לַה' בָּאתִי" (ה) וכך הוא מזמין אותם אל הזבח. לזבח מגיעים גם ישי ומשפחתו. שמואל רואה את אליאב הבכור ומיד מכריז: "אַךְ נֶגֶד ה' מְשִׁיחוֹ" (ו). ה' אומר לשאול לא לבחור לפי "מַרְאֵהוּ" ו"גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ", אלא "ה' יִרְאֶה לַלֵּבָב" (ז). בניו של ישי עוברים בזה אחר זה, אך ה' לא אומר שאחד מהם הוא המלך. אחרי ששמואל מסיים לעבור על הילדים של ישי, הוא תוהה האם אחד הילדים חסר. ישי נזכר שהקטן לא נמצא: "עוֹד שָׁאַר הַקָּטָן וְהִנֵּה רֹעֶה בַּצֹּאן" (יא). כאשר דוד, הבן הקטן, מגיע, ה' מבהיר לשמואל שהוא המלך הנבחר. כעת שמואל יודע בברור מיהו המלך הנבחר.
שמואל ממליך את המלך ורוח רעה שורה על שאול (יג-כג)
שמואל ממליך את דוד ורוח ה' שורה על דוד מעתה והלאה. אלא שמעתה רוח רעה תוקפת את שאול. הרוח הרעה אינה באה סתם כך אלא היא מאת ה'. העבדים רואים את המלך שאול במצב הזה ומציעים לו להביא נגן שיעזור להבריח את הרוח הרעה. שאול מתרצה להצעת עבדיו ומבקש מהם: "רְאוּ נָא לִי אִישׁ מֵיטִיב לְנַגֵּן וַהֲבִיאוֹתֶם אֵלָי" (יז). אחד מהנערים מכיר נער אחד: "הִנֵּה רָאִיתִי בֵּן לְיִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה וּנְבוֹן דָּבָר וְאִישׁ תֹּאַר וַה' עִמּוֹ" (יח). שאול שולח שליחים לבית ישי ודוד עובר לארמון שאול. הנגינה של דוד בכינור מרגיעה את הרוח הרעה וגורמת לשאול להרגיש טוב יותר.