פרקנו ממשיך לספר על נדודי הארון והחזרתו מערי הפלישתים לישראל.

הפלישתים מעבירים את ארון ה' לבית שמש (א-יב)

הפלשתים מעוניינים להחזיר את ארון ה' למקומו. הם מבקשים לשלוח אשם, כפיצוי או כפרה: "חֲמִשָּׁה טְחֹרֵי זָהָב וַחֲמִשָּׁה עַכְבְּרֵי זָהָב", בהתאם לאופייה של המכה (ד). בנוסף - הדרך שבה הארון מוחזר תאפשר לוודא שאכן הוא האחראי לנזק. הארון יונח על גבי עגלה חדשה, רתומה לפרות מניקות "אֲשֶׁר לֹא עָלָה עֲלֵיהֶם עֹל". אם בניגוד לטבען יישאו הפרות את העגלה עם הארון לכיוון בית שמש, כלומר לישראל - אות היא ש"הוּא עָשָׂה לָנוּ אֶת הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת" (ט). הארון הונח בעגלה ולצדו הארגז עם האשם המוזהב. הפרות אכן יצאו לדרך - היישר לבית שמש.

הארון בבית שמש (יג-כא)

בבית שמש מתקבל הארון בשמחה גדולה ובקרבנות לה'. אך גם בבית שמש הקִרבה לקודש מתגלה כסכנה אמיתית. "וַיַּךְ בְּאַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ כִּי רָאוּ בַּאֲרוֹן ה' וַיַּךְ בָּעָם שִׁבְעִים אִישׁ חֲמִשִּׁים אֶלֶף אִישׁ". אנשי בית שמש, כמו הפלשתים בפרק הקודם, שואלים: "מִי יוּכַל לַעֲמֹד לִפְנֵי ה' הָאֱ-לֹהִים הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה? וְאֶל מִי יַעֲלֶה מֵעָלֵינוּ?" (כ).

הפסוק האחרון בפרק מדווח על כך שאנשי בית שמש מבקשים לשלוח את ארון ה' לקרית יערים. על כך נקרא עוד בפרק הבא.