פרקנו מספר על המלחמה של ישראל בפלישתים ועל המחירים הכבדים של המלחמה. בחלק השני מופיע הדיווח לעלי וההשלכות.
המלחמה (א-יא)
ישראל יוצאים למלחמה בפלישתים. לאחר ארבעת אלפים מתים מהצד הישראלי, מציעים זקני ישראל: "נִקְחָה אֵלֵינוּ מִשִּׁלֹה אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' וְיָבֹא בְקִרְבֵּנוּ וְיֹשִׁעֵנוּ מִכַּף אֹיְבֵינוּ" (ג). הצטרפות הארון לכוחות הלוחמים מעוררת התרגשות במחנה ישראל ולחץ במחנה פלישתים: "אוֹי לָנוּ מִי יַצִּילֵנוּ מִיַּד הָאֱ-לֹהִים הָאַדִּירִים הָאֵלֶּה... הַמַּכִּים אֶת מִצְרַיִם בְּכָל מַכָּה בַּמִּדְבָּר" (ח). זיכרונות העבר מפחידים, אבל העתיד הצפוי לפלישתים אם יפסידו בקרב - מפחיד לא פחות - "הִתְחַזְּקוּ וִהְיוּ לַאֲנָשִׁים פְּלִשְׁתִּים, פֶּן תַּעַבְדוּ לָעִבְרִים כַּאֲשֶׁר עָבְדוּ לָכֶם" (פסוק ט). ההתחזקות הפלשתית עובדת. הקרב מוכרע בתבוסה ישראלית גדולה: שלושים אלף חללים, בהם בני עלי, והמחיר הכבד ביותר הוא נפילתו של ארון ה' בשבי.
הדיווח לעלי (פסוקים יב-כב)
רץ מהמערכה מגיע לעלי שיושב בשילה ו"לִבּוֹ חָרֵד עַל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים" (פסוק יג). הוא מבשר לעלי את הבשורות הקשות בהדרגה: "נָס יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים וְגַם מַגֵּפָה גְדוֹלָה הָיְתָה בָעָם וְגַם שְׁנֵי בָנֶיךָ מֵתוּ חָפְנִי וּפִינְחָס וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים נִלְקָחָה" (יז) נפילת הארון בשבי שוברת את עלי; הוא נופל מכיסאו ומת. הבשורות המרות מגיעות גם לאשת פינחס ההרה. מהכאב - נולד הילד, שזוכה לשם המנציח את הרגע הקשה: "וַתִּקְרָא לַנַּעַר 'אִיכָבוֹד' לֵאמֹר גָּלָה כָבוֹד מִיִּשְׂרָאֵל אֶל הִלָּקַח אֲרוֹן הָאֱ-לֹהִים וְאֶל חָמִיהָ וְאִישָׁהּ" (כא).