ספר שמואל נפתח בסיפור משפחת אלקנה וחנה, ועלייתם מדי שנה לבית ה'.

תיאור העלייה הראשון - ההליכה הקבועה מדי שנה (א-ז)

אלקנה מגיע "מִן הָרָמָתַיִם צוֹפִים מֵהַר אֶפְרָיִם" (א), ולאביו קוראים ירוֹחם. לאלקנה שתי נשים: חנה ופנינה. לראשונה אין ילדים ואילו לשנייה יש. בכל שנה עולה כל המשפחה לבית ה' בשילה. מדי שנה חנה חווה קושי בהתמודדות עם פנינה, ולכן "וַתִּבְכֶּה וְלֹא תֹאכַל" (ז).

תיאור העלייה השני - תפילתה של חנה (ח-יט)

באחת הפעמים שחנה ומשפחתה עולים אל בית ה', לאחר שמסתיימת סעודת הזבח המשותפת, קמה חנה וניגשת אל היכל ה': "וַתִּתְפַּלֵּל עַל ה' וּבָכֹה תִבְכֶּה. וַתִּדֹּר נֶדֶר" להקדיש לה' את הבן שייוולד לה, אם תיענה תפילתה (י-יא). עמידתה הממושכת של חנה ועוצמת תפילתה מעורר רושם אצל עלי הכהן שהיא שיכורה. חנה מבהירה לו שהיא לא שתתה יין, אלא היא פשוט מתפללת.

לאחר שעלי מבין את טעותו הוא מברך את חנה "לְכִי לְשָׁלוֹם וֵא-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל יִתֵּן אֶת שֵׁלָתֵךְ אֲשֶׁר שָׁאַלְתְּ מֵעִמּוֹ" (יז).

תיאור העלייה השלישי - לידת שמואל והקדשתו (כ-כז)

חנה ואלקנה חוזרים הביתה, וה' פוקד את חנה בעקבות תפילתה. ברכתו של עלי מתגשמת וחנה נכנסת להריון ויולדת בן: "וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שְׁמוּאֵל כִּי מֵה' שְׁאִלְתִּיו" (כ). כשמגיע תאריך החגיגה בבית ה', חנה לא עולה עם כל המשפחה אלא אומרת "עַד יִגָּמֵל הַנַּעַר וַהֲבִאֹתִיו וְנִרְאָה אֶת פְּנֵי ה' וְיָשַׁב שָׁם עַד עוֹלָם" (כב). לאחר שנגמל הבן, חנה ממלאה אחר הנדר שנדרה, ומעלה את שמואל אל המקדש בשילה. חנה מודה לה' ומפקידה את שמואל בבית ה': "אֶל הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי... וְגַם אָנֹכִי הִשְׁאִלְתִּהוּ לַה' כָּל הַיָּמִים..." (כז-כח).