תקציר שיר השירים פרק ז'

"מַה יָּפִית וּמַה נָּעַמְתְּ": שיר שבח לאישה (א-ז)

האיש קורא לאישה לשוב: "שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית שׁוּבִי שׁוּבִי וְנֶחֱזֶה בָּךְ" (א), ומכאן עובר לתיאור איברי הגוף. רגליים: "מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ כְּמוֹ חֲלָאִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אׇמָּן" (ב); אגן: "שׇׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים" (ג); שדיים: "שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים תׇּאֳמֵי צְבִיָּה" (ד); צוואר: "צַוָּארֵךְ כְּמִגְדַּל הַשֵּׁן" (ה); עיניים: "עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן עַל שַׁעַר בַּת רַבִּים" (ה); אף: "אַפֵּךְ כְּמִגְדַּל הַלְּבָנוֹן צוֹפֶה פְּנֵי דַמָּשֶׂק" (ה); ראש: "רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ כָּאַרְגָּמָן מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים" (ו), והוא מסכם: "מַה יָּפִית וּמַה נָּעַמְתְּ אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים" (ז).

"אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר": ערגת האיש (ח-י)

כדי להציג את ערגתו, האיש מדמה את האישה לתמר: "זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר וְשָׁדַיִךְ לְאַשְׁכֹּלוֹת" (ח), ואז אומר: "אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר אֹחֲזָה בְּסַנְסִנָּיו וְיִהְיוּ נָא שָׁדַיִךְ כְּאֶשְׁכְּלוֹת הַגֶּפֶן וְרֵיחַ אַפֵּךְ כַּתַּפּוּחִים" (ט), וממשיך לתאר: "וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים" (י).

"אֲנִי לְדוֹדִי וְעָלַי תְּשׁוּקָתוֹ": ערגת האישה (יא-יד)

האישה מצהירה: "אֲנִי לְדוֹדִי וְעָלַי תְּשׁוּקָתוֹ" (יא), ומציעה לאיש לצאת לשדה ולישון שם, ואז: "נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים נִרְאֶה אִם פָּרְחָה הַגֶּפֶן פִּתַּח הַסְּמָדַר הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים שָׁם אֶתֵּן אֶת דֹּדַי לָךְ" (יג). בחלק האחרון של השיר נדמה שהאישה מנסה לשדל את האיש לשמוע לה: "דּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ וְעַל פְּתָחֵינוּ כׇּל מְגָדִים חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים דּוֹדִי צָפַנְתִּי לָךְ" (יד).

כתיבה: נתנאל שפיגל