"אָנָה הָלַךְ דּוֹדֵךְ": שאלת בנות ירושלים (א-ג)
בהמשך לשיר הקודם, בו האישה תיארה את האיש, בנות ירושלים שואלות את האישה: "אָנָה הָלַךְ דּוֹדֵךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים אָנָה פָּנָה דוֹדֵךְ וּנְבַקְשֶׁנּוּ עִמָּךְ" (א). ייתכן שהשאלה נשאלת בלעג. האישה עונה: "דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרֻגוֹת הַבֹּשֶׂם לִרְעוֹת בַּגַּנִּים וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים. אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים (ב-ג).
"יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי": שיר שבח לאישה (ד-י)
בשיר זה האיש משבח ומהלל את האישה. בתחילה הוא מתאר אותה בכלליות: "יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה נָאוָה כִּירוּשָׁלָ͏ִם אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת" (ד), ולאחר מכן מתאר כמה מאיברי גופה. עיניים: "הָסֵבִּי עֵינַיִךְ מִנֶּגְדִּי שֶׁהֵם הִרְהִיבֻנִי" (ה); שיער: "שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ מִן הַגִּלְעָד" (ה); שיניים: "שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הָרְחֵלִים שֶׁעָלוּ מִן הָרַחְצָה שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת וְשַׁכֻּלָה אֵין בָּהֶם" (ו). האיש מציין שהאישה שלו היא ייחודית: "אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי אַחַת הִיא לְאִמָּהּ בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ רָאוּהָ בָנוֹת וַיְאַשְּׁרוּהָ מְלָכוֹת וּפִילַגְשִׁים וַיְהַלְלוּהָ" (ט).
"אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי": ירידה לגן (יא-יב)
ייתכן ששיר זה הוא חלק מחלום, או אולי תיאור של עניין שהתרחש בעבר. האישה מתארת שהיא ירדה אל הגן "לִרְאוֹת הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים" (יא), וכתוצאה מכך היא הייתה נרגשת: "לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי שָׂמַתְנִי מַרְכְּבוֹת עַמִּי נָדִיב" (יב).
כתיבה: נתנאל שפיגל